אנשים שואלים את עצמם יומיום "מה הטעם בחיי?", לתשובה זו לרוב אנו לא מוצאים פתרון. גם במערכות היחסים שלנו – אכזבה מחיפוש אחר מקור המילוי, תוביל לניסיונות שווא לשנות ו"לתקן" את האנשים סביבנו. אך אנו לא יכולים לשנות את האחר, וחוזרים לאותה ההרגשה. תחושת ריקנות חוסר מילוי וחוסר סיפוק מובילה אנשים רבים לפחדים חרדות ודיכאונות עמוקים עד שאין ביכולתם לצאת ממצב זה.
מאחר ולא נמצא את התשובות שחיפשנו ואת הרגשת המילוי שחסרה לנו, נפנה לדרכים אחרות אשר אחת מהן היא טיפול פסיכולוגי אשר לו גישות פסיכולוגיות רבות ושונות האחת מהשנייה, או לשיטות אימון אישי שהן נגזרות של אותן שיטות פסיכולוגיות שונות ועוד. ולצערנו, גם לדרכים לא טובות כמו כדורים נוגדי דיכאון, סמים ואלכוהול. כמובן שאנו לא מוצאים את המילוי שחיפשנו בדרכים אלו, אולי זה ימלא אותנו באופן זמני, אך לא לטווח הארוך.
ראיה חדשה בתפיסת המציאות היא הפסיכולוגיה הרוחנית. הפסיכולוגיה הרוחנית נותנת כלים חדשים לראות את הסביבה ומערכות הקשרים, כהזדמנות ליצירת שינויי בנקודת מבט על החיים ומהותם. הפשטות בדרך זו טמונה בגישה: מאגואיזם (אדם שהוא עצמו נמצא בראש מעייניו) לאלטרואיזם (עזרה לזולת, המתבטאת בהתנהגות המסבה טוב למישהו אחר).
העקרון המנחה של הפסיכולוגיה הרוחנית הוא: המילוי אותו אנו מחפשים נמצא במערכות הקשרים בינינו. ברגע שאנו מתקנים ומסדרים את מערכות היחסים שלנו ממצב של ניצול, זלזול וכעס הדדי, למצב של אהבה תמיכה עידוד ונתינה, המציאות בה אנו חיים משתנה וכן אותה תחושה ריקנית של "מה הטעם בחיי?", הפחדים, החרדות והדיכאונות מתפוגגים לטובת תחושת חום ואהבה אין סופיים.
לכך מתווספת ההבנה שכל מצב המגיע אלינו נועד ללמד אותנו שינוי היחס והגישה לאחר ולחיים בכלל. הנטייה הטבעית היא לנסות לשנות את המציאות בה אנו חיים, בעוד שהשינוי הוא בהבנה שעלי להשתנות.
פסיכולוגיה רוחנית תוביל לצמיחה והתפתחות אישית. ובסופו של דבר למציאת איזון פנימי בין כל המצבים והכאוס בו אנו חיים וממנו אנו סובלים לאורך כל שעות היממה.
