כבר שנים שלא שומעים את נקישות הפטישים, ההתרגשות סביב בניית הסוכה רעש והמולה יחד עם כל ילדי השכנים. החוויה של הכנת שרשראות מניירות פרגמנט צבעוניים. ימים בהם היינו עסוקים בחופשה בבניית סוכה. במקום זיפזופ מהיר בין הערוצים, סיורים בחנויות הקניונים ושאר פעילויות המתאימות לילדים. הרי היום בונים סוכת נחלים כשרה למהדרין בכמה רגעים. בקניון בוחרים קישוטים מנצנצים.
אפילו את ילדי השכונה בסוכה, כבר לא נמצאים.
חבל כי כל מהות החג היא ללמד אותנו להתעלות מעל האגו מעל כוחות הפרוד וללמוד מעליהם איך אנחנו מתחברים. גדולים עם קטנים, יחד כמשפחה אחת מאוחדת כמו בימים ההם של מספרי הסיפורים.
איבדנו את הסמלים של החג –
הסוכה המסמלת את שלמות האדם המתעלה מעל האגו ורוכש לו יכולת לאהבה ונתינה.
הסכך שאנו בונים מענפים המכונים “פסולת גורן ויקב”, ענפים שאין לנו צורך בהם. כשם שמעלים את הפסולת כגג (סכך) מעל לראשינו, כך עלינו להעלות את החשיבות של הנתינה, החמלה והאהבה לזולת מעל לאהבה עצמית.
שבעה ימי החג כנגד שבע הספירות הדורשים תיקונים.
ארבעת המינים כנגד ארבעת חלקי הנשמה המתארים ארבעה מצבים שאדם מרגיש בדרכו הרוחנית.
את שבעת הימים מסיימים בשמחת תורה, שמחה על תיקון הרצונות.
ההקפות תפקידן לעורר את האורות המקיפים, המציינים את סיום התהליך לקראת הכנת הכלים לקבלת השפע הרוחני.
חג שמח לכולם
חג של חיבור, אהבה ואחווה בינינו מעל כל הכוחות המפרידים.
