לשבריר שנייה, כשעיניי עדיין עצומות, פיעמה בי אותה תחושת כבדות מוכרת אותה אני נושא ימים ולילות במהלך התקופה האחרונה. עיסוקים שגרתיים בהם פגישות עסקיות ומטלות ביתיות לא הצליחו להפיג ולו במעט את אותה תחושת ריקנות שמילאה כל תא ותא בגופי.

לא יכולתי שלא לתהות "היכן אותה כמיהה? איה אותו הלהט? מה הסיבה לאותה התבצרות עצמית ללא תכלית ובלי מטרה? אפוף בתחושת בלבול מעיקה, זוכר רק ממה ברחתי, משחזר את אותה התפעמות של אותו הצורך לשנות, להפוך סבל מתמשך למציאות מיטיבה ומספקת.

איך מממשים רצון? אולי עדיף להיכנע לאותו ייאוש אשר גורר אותי לצלול שוב לשינה… אולי כשאתעורר שוב, יהיה זה אל תוך מציאות חדשה? תחושות אלה ואחרות כמותן חלפו בי למן אותו הרגע בו הגשתי את התפטרותי מהמשרד הנוח בו עבדתי במהלך חמש השנים האחרונות, מוקף באנשים חביבים. מסתבר שאלו לא הצליחו "להחזיק" אותי, הצורך לשנות תפקיד פעם בי. כך שלבסוף, למרות החשש מפני סירוב וחוסר הרצון שלי לנקוט בעמדה אסרטיבית – הובילו אותי לכדי התפטרות.

מצאתי את עצמי יושב בחוסר מעש, יום ועוד יום שנמשכו שבועיים, שבועיים שנמשכו נצח! שוב מצאתי את עצמי באותה נקודת התחלה – עיסוק משפחתי אותו נטשתי חמש שנים קודם לכן. ואם לא די בכך, הרי שגם בתחום הזוגי כשלתי! אהבת חיי כבר לא הייתה איתי.

קפצתי ממערכת זוגית אחת לשנייה, כשכל אחת מהן מסתיימת ביוזמתי לאחר תקופה קצרה, עד שהעדפתי להישאר בגפי.
מצאתי את עצמי בודד ומרוחק, חי חיי סגפנות שסוגרים עלי מכל עבר. אנה אני בא? מהי דרכי? מה נכון עבורי? תפקדתי ברמת מינימום, בודד במערכה, נטול רגש, ומבלי יכולת ליישם עצות שהוענקו לי מאוהבי, ללא חיות והתלהבות.

איך יוצאים מהלופ לדרך חדשה?

היום אני מבין ששקעתי בדיכאון. רציתי שינוי – קיבלתי שינוי. על מנת למנוע את הסבל שמתלווה לתהליך ההחלמה, החלטתי לעזור לאנשים בתהליך דומה. הבסיס של הליווי שלי הוא שינוי מנטאלי, מתוך ההבנה ששינוי דפוסי חשיבה, מביאה להטבה בכל הרמות של הגוף. בנוסף להכוונה, אני משתמש בכלים טיפוליים שמצאתי שעוזרים ומקלים משמעותית על כאבים כמו הילינג, פרחי באך, תובנות מחכמת הקבלה, כמו כן הכוונה נומרולוגית ש"מורידה אסימונים" ומשחררת בעצמה מתקיעויות.

אם גם אתם חווים מצב דומה, אל תתביישו – הרגישו חופשי ליצור עמי קשר, אשמח לסייע גם לכם למצוא בחזרה את הדרך