"הבן שלי נפצע קשה מאוד בעזה, איבד את מאור עיניו!"
מהכאב הזה פחדתי כל כך שנסגרתי, אטמתי את ליבי מלהרגיש, כדרוך להגן עליו. מזפזפ כדי להימנע מסיפורי אימה בתקשורת, מתגונן.
אבל לא ניתן לברוח לגמרי, מידי פעם מחלחלים הסיפורים הקשים. חודרים את חומות ההגנה והמציאות הכול כך מזעזעת פורצת, מרעידה ומחרידה את עמקי הנשמה.
לא הייתי אמור להיות שם, אבל
בערב שלפני, הודעתי שאני ממש לא מרגיש טוב ושאני לא מסוגל להגיע. בבוקר הרגשתי השתפרה וידעתי, אני חייב להיות שם! תחושת שליחות פנימית הניעה אותי לצאת לדרך.
הגעתי למקום המפגש והתגלתה לי תמונה בלתי צפויה. עדכנו שיהיה אוהל מטפלים. בפועל מצאנו את עצמנו בשדה פתוח. שני מתקני גזיבו כיסו רק חצי מהשטח שהוקצה לנו מפני השמש.
אבל זה היה מדויק.
הגענו מספר מטפלים בודדים להעניק רגע של שקט לחיילים שעברו תופת אחר תופת. יכולנו לראות בעיניהם כמה עמוק הכאב שחי בהם ועד כמה קשה אפילו לכמה רגעים של נחת ושלווה לחלחל פנימה.
התחלתי טיפולים – ניקוי אנרגטי בהילינג ורייקי – חוויה רגשית שלילית – טראומות הנובעות מפחד בהלה, כעס, ביקורתיות, דיכאון, מתח נפשי ועוד, יוצרים חסימות אנרגטיות המשליכות באופן ישיר ועקיף על התפקוד הפיזי והמנטאלי.
חוסר איזון בין הגוף לבין הנפש גורמים לבעיות פיזיות בגוף האדם, כך שעל ידי ניקוי אותה אנרגיה והזרמת אנרגיה מרפאה חדשה, לא רק הנפש מבריאה אלא גם הגוף הפיזי חוזר לתפקוד מאוזן.
לקראת סיום הזמנים שהוגדרו לטיפולים במסגרת האירוע, טיפלתי בחייל שעבר חוויות קשות, תופת שזעזעה אותו עמוקות. הוא לא דיבר ואני לא שאלתי, אבל הרגשתי פציעה פנימית שהזמן שחלף לא ריפא. עם שתי מטפלות מדהימות שעבדו לצידי, הצלחנו "לפתח שיטה צוותית" ולהחזיר אותו למקום של איזון, לפחות לרגעי הטיפול.
כשסיימנו, נפרדנו בחמימות, מלאים בהודיה הדדית, חשבתי לעצמי שהטיפול הקשה מאחורינו ואני בדרך הביתה.
אבל מלמעלה תכננו תסריט שונה.
רגע, רגע ניגש אלי אדם מבוגר, שהסתבר שהוא חלק מהצוות הלוגיסטי המסייע ליחידות בשטח. הוא שיתף אותי שהוא מטופל אצל מטפל מפורסם כבר שנים רבות, וביקש עזרה על כאב קל בשכמות. שמחתי על האפשרות לעזור. התחלנו את הטיפול, הרגשתי די מהר שמשהו עוצר, חוסם. משהו קשה. לאחר מספר ניסיונות לא הצלחתי לשחרר. שאלתי והוא פתח את ליבו ושיתף בדמעות שהבן שלו נפצע קשה מאוד בעזה. הוא היה בסכנת חיים ועדיין נמצא בהליך שיקום מורכב. הבן נפגע מרסיסים ואיבד את מאור עיניו. כאב פילח את ליבי, הדמעות זרמו והציפו את כולי.
שתי המטפלות שטיפלו לידי, הרגישו את המצב הקשה ושלושתנו, בעבודת צוות, כל אחד בדרכו.
עזרנו יחד לאב לשחרר את הכאב שהסתבר כביקורת עצמית שאולי לא פעל נכון, תחושות אשמה והלקאה העצמית. הבנו יחד, מתוך החיבוק הלבבי, שכרגע הוא חייב להיבנות מחדש, כדי להוות משענת איתנה עבור בנו בהליך השיקום והמשפחה.
בתום הטיפול ההתרגשות הייתה גדולה, לא הותירה אף עין יבשה. הודנו אחד לשני ונפרדנו כאילו אנו משפחה אחת מחוברת עוד מקדמת דנא.
הבוקר, בשיעור למדנו דבר פשוט ועמוק: כל המציאות הזו מאת ה' .
אנחנו, כל מאורעות חיינו, כל חוויה, מהווה חלק מתוכנית הבריאה. הדבר היחיד שנותר הוא להזכיר לעצמנו שאין עוד מלבדו הוא טוב ומטיב. עלינו להיות בהודיה, למרות הכאב והקושי.
תודה על הזכות הגדולה שנפלה בחלקי להעניק ולסייע למילואימניקים המדהימים ששומרים עלינו מתוך אותה תחושת מסירות.
