כל הפוסטים באהבה

בקרוב יתחיל החופש הגדול. מיליוני ילדים בגילאים שונים יצאו לחופשה. ומיליוני זוגות הורים יתחילו את "שנת הלימודים". חודשיים הם יאלצו

הלב נצבט, תחושה של כאב מוכר. הבטחתי לעצמי, חיים הפעם אתה לא נפגע. זה לא יכול להיות, שוב אותו לופ…

הרגשתי כל כך דחוי, הבטן התכווצה, המילים לא יצאו נדהמתי מהתגובה. כשהתיישבתי בספסל השמאלי ליד החלון, הכעס החל עולה עבר

אמצע החיים, מאחוריי משברים שהובילו לחוסר הבנה לאן הובילו אותי החיים. ניסיתי להיאחז ולנסות להדביק את החיים המוכרים, שהחלו אט

היא הייתה עדיין נערה מתבגרת, מאחוריה שנים קשות שנצרבו בנשמה. קרן האור בחייה היה אבא, שעמד איתן שם בשבילה. זה

בכל פעם שאני רואה את הפרצוף שלה אני מרגיש כעס שמתחיל לטפס מהבטן, עולה ללב עושה "שני מחזורים" מגיע לראש.

"נולדתי בקונסטנצה, זו עיר קייט על שפת הים השחור. הבית שלנו היה ליד תחנת הרכבת. בקיץ אבא שלי היה לוקח

הלב נסגר. כעס מוביל לריחוק, ניקור, דחייה, אחרי זמן מה … אדישות, נכון זה מוכר.   מנגנוני הגנה מקולקלים, פגיעות

אני זוכר כמו היום את המבט והכאב, את השאלה שקיוצה את שרירי הבטן הרכה. של סבתי עליה השלום שהייתה ניצולת

איך אהבתי כילד לשבת על ברכי סבתי ולגמוע בשקיקה סיפורים על רומניה "ארץ האגדות". רומניה הצטיירה לי אז כילד אי