ישנם כל כך הרבה סיפורים מרתקים, עוצרי נשימה. אך סיפור אחד שמדברים עליו ומספרים אותו, כבר למעלה מ 3000 שנים.
מה מיוחד כל כך בסיפור הזה?
מדוע מזכירים בכל שנה את – "יציאת מצריים"?
וצוונו ״בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא עצמו יצא ממצרים".

מסתבר שסיפור יציאת מצרים עדיין מתקיים וממש בכל רגע, מתרחש מאבק בין משה לפרעה בלב של כל אחד מאתנו. אנו מסוגלים לאבחן בתוכנו תחושות רעות הנקראות מצריים: דחייה, רצון לשלוט, רוע, אכזריות, הקנטות, כלפי אחרים – זהו אותו חמץ שעלינו לבער.
המשימה שלנו במיוחד בפסח להתאמץ להתעלות ולבחור ברגשות חיוביים. לקיים את נקודת משה שבלבנו שהיא כוח של נתינה, השפעה, עזרה. לנצח את פרעה אותו אגו שתלטן הרואה רק את עצמו בכל סיטואציה.
לצאת מעבדות לחירות, מגלות מצרים לגאולה.

"מנגנון הפרעה" המנהל את המארג הרגשי שלנו נמצא בשאיפה מתמדת לתקן את האחר. רוצה להביא אותו להשתוות עם רצוננו. זו גישה הרסנית המונעת חיבור בין אנשים שמתבררת כבלתי אפשרית. אנו באים בדרישה להתנהל לפי תפיסת המציאות שלנו בלבד. מתעלמים מכך שמולנו עומד אדם בעל אגו שדורש בדיוק את אותו הדבר בעוצמות משתנות של רצון. אנחנו מנהלים מאבקים סמויים, בעיקר מעצמנו.
בעסקים למדנו לחפש מצבי – win win – ע״מ להצליח.
עלינו לנהוג כך גם במערכות קשרים, לשאוף להגיע למצב בו כל השותפים מרוויחים. לקיים בינינו אפשרות חדשה, מועילה, מפתחת עבור כולנו יחד. להצליח להתחבר מעל כל ההבדלים, תוך וויתורים הדדיים, כשמעל הכול שאיפתנו למצוא בינינו חיבור עד אהבה.
ככתוב: "על כל הפשעים תכסה אהבה".

נוכל לקבל דוגמא להתנהלות כזו בגוף של כל אחד מאיתנו שבו במצב בריא כל איבר פועל עצמאית: הלב, הריאות, הכליות, הקיבה ועוד ויחד כולם מקיימים את כלל הגוף בהרמוניה.
אנשים, מדינות, חברות, כולנו צריכים להבין שאין עתיד לעולם במצב בו האחד ישלוט בשני! עלינו להשתנות למצב לפיו כל אחד ישלוט על עצמו כדי להתחבר לשני!
וכך נוכל ליצור שינוי שישפיע לטובה על כולנו.