כל הפוסטים בשינוי דפוסי חשיבה

אנו נפגשים אחת לחודשיים מזה שנים רבות. פיליפ מעצב לי את הפְרִיזוּרָה ואני מנסה לסייע לו, באמצעות כל כלי טיפולי

חלפו מספר שבועות מאז ושמצאתי את עצמי מוטל כחודש וחצי בשכיבה על הספה בסלון / במיטה סובל מכאבי בטן, מיואש

לפני הרבה הרבה שנים הגיעו הטלוויזיות הראשונות לארץ. אנחנו במשפחה התחדשנו באחת, כשאצל רוב השכנים היא הפכה זה מכבר לחלק

"אבא נפצע אני נוסעת לבית החולים הדסה בירושלים". אפילו את הדרך בה קיבלתי את הבשורה הקשה ששינתה את חיינו לא

ישראל במלחמה. כולנו מרגישים את כוחה של הרוח הישראלית, כוח החיבור בינינו, כהבטחה לעמידתנו האיתנה בשתי החזיתות, הגשמית והרוחנית. אנחנו

הלב של כולנו נשבר ומשתתף בצער משפחות הנפגעים, מרגישים חוסר אונים ואי ודאות לגבי העתיד לבוא. רקטות נורות עלינו, מאיימות

רציתי רק לגונן עליה לעטוף אותה בחום ואהבה. נפגשנו בימים שנקבעו מראש, קוראים להם בז'רגון מקצועי "הסדרי ראיה". דיה הגיעה

"שוב כלב השתין במעלית, איזו חוצפה…" "תסתכלו במצלמות תתפסו את האחראי…" דיונים מלאי פאתוס על זמני מעלית שבת עבור משפחת

עברתי בחיי מצבים אישיים קשים. כתבתי על כך כמה פוסטים בבלוג האישי באתר שלי. מתוך מצוקה רגשית קשה לאורך זמן

מעניין יותר, במיוחד בסוכות לצאת מהבית לטייל לפגוש חברים. מאשר לשבת בבית ולהתלבט על איזה כפתור ללחוץ – על השלט