haimהיא התיישבה מולי. שיער שחור אסוף בקפידה. מבט חפוז קלט שהיא מדוכאת נורא. שאלתי איך אוכל לעזור לך? ליבה נפתח ושיתפה אותי בסוגיה קשה. "הוא" הבעל מי שלא הבין גרם למצב הזה! מכרנו את הבית, אנו גרים בדירה שכורה נשארנו זוג מבוגר בלי כלום. מתגוררים כל אחד בחדר נפרד… כשהילדים עם המשפחות מגיעים "הוא" הבעל לא משתתף אתנו בארוחות "הוא" אוכל בנפרד. לו יכולנו כלכלית מזמן היינו נפרדים פיזית. הילדים, מדברים אתו שאלתי? לא הם כועסים עליו נורא. כך ז'אנט (שם בדוי) שיתפה אותי בקצרה בסיפור חיים עצוב. כמה ימים לפני הסגר הראשון השתתפתי בהכוונה בשיטת פסיכונומרולוגיה באירוע יום האישה לרשת בינלאומית המתמחה ביצירת מוצרי טיפוח לגוף ולנפש בתחומה. פסיכונומרולוגיה גורסת שכל מצב המגיע אלינו נועד ללמד שינוי יחס וגישה לאחר, לחיים ומהותם.
"קָרוֹב לָעֵץ שוֹכֵב סָרוּחַ בֶּן-תַּפּוּחַ" כתב המשורר זרח הלוי מילים מיוחדות לפתגם שכולנו מכירים התפוח לא נופל רחוק מהעץ.
"אתה אינך תפוח", אתה יכול לזוז לאן שתבחר!
לאורך השנים סבלתי מדפוס התנהגותי של אימי ז"ל. אימא הייתה מתנתקת מאנשים במשפחה הקרובה, חברים או שכנים כאשר הייתה חוסר הסכמה. לקחתי על עצמי את תפקיד הילד המרצה בבית. כך נאלצתי בעל כורחי להימנע מקשר עם אותם אנשים למרות שלא נפגעתי מהם ישירות, אולי כדי להפגין "סולידריות" ולזכות "בנקודות זכות" בתת ההכרה. הגורל הוא גורל ויצא שגם האישה שבחרתי אילצה אותי להתמודד עם אותה סוגיה. השאלה העומדת מנגד הייתה איך אני כאדם בוגר מתייחס למצב? האם להיכנע כמו אותו ילד מרצה או לעמוד על שלי למרות דעה שונה.
אלימות בתקשורת
את הגורל לא ניתן לשנות, אבל את היחס למצבים שמגיעים בהחלט ניתן לשינוי! האחריות הייתה על אמא ז"ל, האישה, ז'אנט… הזדהות טוטלית עם צד אחד בעת סכסוך היא בחירה חופשית ולא כפייה. לא לדבר להיות ברוגז זו סוג של אלימות בתקשורת קלוקלת.
במפגש עם ז'אנט יכולתי לזהות מיד את המניפולציה שהיא הפעילה על הילדים אשר הובילה לנתק עם ה"הוא" האבא, מיד העמדתי אותה על מקומה. מהשיתוף הבנו יחד שהבעל לא עשה זאת בכוונה! מיקדתי את ז'אנט על הסבל הנגרם לה, לבעל ולכל המשפחה.
החיים לימדו אותי לקבל את השונות, פיתחתי יכולת התעלות מעל כעסים ואכזבות לאנשים הסובבים. אני לא מלאך וגם היום אחרי דרך ארוכה ממשיכים אנשים לפעמים לפגוע לאכזב את האגו שלי. אותו מנגנון שפועל הפוך מהרצון האישי, הוא זה שנפגע ומצפה לפתרון לפי רעות עינו ללא פשרה. זה דורש מאמץ, יכולת התגברות בכל פעם מחדש. כאשר מתגברים מתחזקים ומתחזקת הגישה שדרך מלחמה היא דרך ללא מוצא. ויתורים הדדיים מעל כעסים מוביל לרווח אישי של כולם.
כאשר הסברתי זאת לז'אנט אור הִבְהִיק מעייניה הכבויות לשנייה, הרגשתי זיק של תקווה בלב שמזמן נסגר. ז'אנט ממש הודתה לי בסוף פגישתנו הקצרה. התרוממה מהכיסא חצי חיוך שובבי והמשיכה לדרך ארוכה חדשה.
מתקשורת קלוקלת לתקשורת מקרבת.
על פי חוקי הטבע אנו מקושרים כשאני כועס על מישהו אני פוגע בעצמי, באותו אדם, אך ההשפעה השלילית היא על כל מעגל הסובבים הקרובים והרחוקים כאחד. משק כנפיו של פרפר יוצר שינויים קטנים שבסופו של דבר מסוגלים לחולל סופת טורנדו בצידו האחר של כדור הארץ. תחשבו איזה נזק אקולוגי יש למחשבה שלילית, חוסר קשר, כעס ונקמה בין בני אדם?!
כאשר מארגנים מחדש בית זורקים הרבה דברים שאין בהם צורך. כך צריך לנקות מהלב רגשות שליליים. מחשבות שרצות שנים בלב ובראש תקועות כמו מחט פטיפון המתנגנת על תקליט שרוט. תזרקו אותם "תפוחים" שמזמן הרקיבו פנו מקום לתפוחים טריים. האמינו לי הם הרבה יותר בריאים וטעימים…
