אנשים שזכיתי לפגוש ולכוון בדרך, שואלים אותי פעמים רבות אם אני ״דתי״ ואני משיב: "אני לא דתי ולא חילוני, אני רוחני״!
אם כך, מה זה ״רוחני״?
ואיך מודדים רוחניות – בגרמים, ק"ג, אולי כפי שמודדים אנרגיה?
מסוכריה על מקל להונולולו הוואי…
בצעירותי רציתי דברים פעוטים: גזוז, ארטיק, מנה פלאפל במוצ"ש, אצל ציונה או ארוסי, סרט פעם בשבוע כשבפי סוכרייה על מקל אדומה בצורת תרנגול. עד היום אני סובל מחורים בשיניים שנראה שנוצרו מאותה הנאה חסרת מעצורים.
בחלוף השנים גדלו גם הרצונות. נפתחתי לעולם הרחב. הגעתי במסע חיי ליעדים בקצוות הגלובוס הונולולו הוואי, אלסקה, לפלנד. ועוד ועוד אתרים ומקומות שנהניתי לכבוש בסערה: מסיבות, ארוחות, מסעדות, בגדים, בית גדול עם גינה ולאלי הכלבה המתוקה, ויכולתי להוסיף עוד ועוד.
כך כשהמדובר הוא ברצונות "גשמיים".
איך מבחינים בין גשמיות לרוחניות?
אלא בדיוק להיפך.
כדוגמת אם לילדיה (או אבות מפותחים רגשית), המצליחה לדחות חלק ניכר מהסיפוקים שלה ולהתמקד בטובת הילדים.
הולכים ומתעצמים בנו ככל שנמלא אותם.
שאדם המצליח להתעלות מאותם רצונות פרטיים השולטים בו, ופועל בהתאם לעצת המקובלים ולפי שיטתם,
מתעלה מעל העיסוק האין סופי בביקורת ושיפוטיות בדרכם השונה של אחרים.
הוא מגלה עולם חדש של אפשרויות, וקיום מלא חדוה, שמחה, תקוה, רגישות ואהבה – עולם רוחני!
הפועלת לפי אותה גישה ומסייעת לכל אחד להתעלות ולמצוא את מקומו הייחודי.
כידוע, אנו מושפעים מהסביבה ועל כך במאמר הבא.
ציטוטי מקובלים:
והנה בספר "פתיחה לחכמת הקבלה" (דף ג', אות י"א) כתוב שם וזה לשונו "ועם זה תבין גדר האמיתי להבחין בין רוחניות לגשמיות. כי כל שיש בו רצון לקבל מושלם בכל בחינותיו, (שהיא בחינה ד'), הוא נקרא "גשמי", והוא נמצא בפרטי כל המציאות הערוך לעיניו בעולם הזה.
וכל שהוא למעלה משיעור הגדול הזה של הרצון לקבל, נבחן בשם "רוחניות".כמו כן, כותב הרב"ש במאמר החיסרון העקרי שעליו להתפלל, מהו? (תשמ"ו – מאמר י"ב 1986 – מאמר 12) – לפי זה יוצא, ש"גשמיות" נקרא, מה ששייך למלאות את הרצון לקבל שלנו. זאת אומרת, שכל מה שהאדם עובד לתועלת עצמו, נקרא "גשמיות". ומה שעובד לתועלת ה', נקרא "רוחניות".
