"הולכים לבית הספר כי צריך!!!" כך השיבה אמי כשהעזתי לבקש להישאר בבית. אני ממש מרגיש עדיין את כיווץ הלב, התסכול וחוסר האונים למול תשובתה הנחרצת.

כשאבא דרש עזרה בלי הסבר, חשתי מבולבל וקטן. ה"פקודות" הללו נחתו עליי כמו גזרות גורל, ללא מרחב לשאלות או רגשות. סיגלתי לעצמי שתיקה רועמת. בעבר הרחוק ביקרתי, שפטתי, והרגשתי כעס צורב כלפי הוריי. קשה להתעלם מאותן צלקות רגשיות. לעיתים הן עדיין כואבות. למדתי להדחיק אותן, להתעלם מהקול הפנימי שלי.
אך היום אני מרגיש שנמהלה בהן גאווה והרגשות מעורבים. במיוחד כאשר אני חושב על מוסר העבודה והאחריות שסיגלתי לעצמי בזכותם והובילו אותי להישגים והצלחות .

כעס מודחק

כעס מלווה אותנו מרגע לידתנו ועד נשימתנו האחרונה. השאלה היא איך מפסיקים לתת לו לנהל את שגרת חיינו? הרי רגשות שליליים, שאינם מעובדים בצורה נכונה, עלולים להפוך לגורמי לחץ קשים, ולהשפיע אפילו על בריאותנו.

כעס מודחק – כזה שאינו מופנה כלפי חוץ, עלול להיות תוקפני והרסני. התעלמות והדחקה, עלולים להוביל לדיכאון (מלשון דיכוי האון) או למחלות פסיכוסומטיות שיתפרצו בשלב מאוחר יותר. כעס לא מתועל עלול להפוך להאשמה וקורבנות, ובכך להרעיל את חיינו.
מסתבר שהכעסים והתסכולים שהדחקתי ולא הצלחתי לבטא, התגבשו לכאב פיזי בבטני, עד שהקוליטיס התפרץ בי כזעקה אילמת.

תחושת הקלה והתרגשות הציפה אותי כשהתחלתי קורס אימון לפני למעלה מעשור. למדתי להתבונן פנימה לתוך לנבכי נפשי, לדבר, לשאול, להביע את עצמי סוף סוף. אני עדיין מרגיש לפעמים ילד קטן ומפוחד,
הפרדיגמות הישנות, עדיין מנסות לשלוט בי ואני עדיין נאבק בהן ומרגיש לעתים מותש, אך לצד זאת נוצרה בי נקודת מבט בוחנת, נקודת תבונה שמחפשת סיבה ומסובב לכל התרחשות וממלאה אותי תקווה. כל צעד קדימה, כל שאלה שאני מעז לשאול, מהווה ניצחון קטן על אותם פחדים ישנים.

זהו מסע רגשי מורכב של כאב וצמיחה. אני מביט לאחור בתערובת של רגשות. חמלה ואהבה לילד שהייתי, הערכה להורים שעשו כמיטב יכולתם, וגאווה שקטה על האדם שהפכתי להיות ובעיקר הודיה על התהליך שזכיתי לעבור.  כל יום הוא הזדמנות להתעורר, לשאול, לצמוח ולצרף תודה והערכה חדשה.

למד לרכב על גלי הכעס

הכעס הוא כמו אש פראית – יכול להיות הרסני אם הוא משתולל ללא רסן, אך גם מקור כוח וחום, כשמנותב בתבונה.

ברגעים בהם כעס מבעבע מתגלה במלוא עוצמתו, לרוב קשה לחשוב בבהירות או לראות את הדברים בצורה מתואמת ושקולה.
כשאני חש בכעס המתעורר, אני לומד לעצור, לנשום עמוק, ולהקשיב לו. הליכה או ריצה (רצוי) בחיק הטבע, מקלחת נעימה, האזנה למוסיקה, מומלץ "תמצית ההצלה של פרחי באך" – רסקיו רמדי – Rescue ועוד פעולות מגוונות המסייעים לפרוק מתחים ולבחון את הסיטואציה מזוויות שונות. אחרי שנרגענו, מומלץ לנהל שיחה ולבטא את הכאב במילים כגון: "אני מרגיש פגוע…", "אני חש מתוסכל…" ולהשתדל להימנע מהטחת האשמות וביקורת צולבת, שמיד יציתו את האש ללהט אף יותר גדול ממה שהיה.

כשאנו מפנים את מבטנו פנימה, מטהרים את נפשנו מכל הכעס התסכול והעצב, אנו יכולים למלא את הריק הזה באהבה ובחמלה. זו הרגשה מרוממת, כאילו אנו מדליקים נר בחשיכה.