גדלנו שבט, הם היו 7 אחים ואחיות. הרבה בני דודים חלקם קרובים יותר חלקם המרחק הפיזי או הפרש הגילים הובילו לקשר פחות הדוק. אבל גדלנו כמשפחה אחת.
תומכים ומחזקים, אוהבים, מתווכחים, צוחקים, ממנגלים הכול ביחד.
נוסעים לחופשות משותפות. מעמיסים ציוד על שני המשאיות של אבא ודוד אהרון כך תפסנו חצי חוף בכנרת נהנים מהחיבור.

כל עוד סבתא mamaie רבקה הייתה בחיים היא החזיקה את כל המשפחה מחוברים ממש.
סבתא רבקה נפטרה כך גם אט אט השתנה מארג המשפחה. אנו בני הדודים גדלנו המשפחה התרחבה נשים / בעלים נכדים נכדות כל תא נבנה סביב הציר שלו. וכך גם הקשר בינינו השתנה.

אך כל אירוע משפחתי מעורר את אותם זיכרונות של פעם המשמרים את הקשר. חום ואהבה צחוק מתגלגל כשנזכרים בחוויות מפעם. מעירים את אותו "ילד קטן" אותם קשרים פשוטים של פעם שהעניקו תחושת ביטחון רוגע ושלווה. ימים לצערנו, שכבר לא קיימים במציאות הנוכחית ההזויה.

השבוע חגגנו את נישואיה של רעות בת של בן דודי מנדי ז"ל. שמחה מהולה בעצב. אירוע ראשון בו כבר לא נכחו דור "המייסדים",  נפגשנו הדור השני בני הדודים. שנבנה בזכות סבתא רבקה וכל אחד ששמר בתוכו את אותם ערכים שגדלנו עליהם. שחברות משפחה דאגה אחד לשני הם יסוד לבנית משפחה איתנה.
בתמונה אני והאח שלי היחיד והמיוחד Shimmy Seren (שימי)