יום שישי בין הערביים, לפני שנפרדים מהחול ונכנסים לקדושת השבת.

אחרי שעות ארוכות של כאבים, מתח וציפיה היא הגיחה לעולם, בלידה קשה כאשר ראשה מופנה מעלה. כאילו חששה לפספס משהו בעולם הזה, עוד מהשנייה הראשונה.

כנכדה ראשונה משני הצדדים עטפנו אותה בחום ואהבה. השתדלנו ההורים לדאוג לכל מחסור או צורך כדי לאפשר לדקל התפתחות מושלמת. אחרי מספר שבועות התחלנו לעודד תנועות ופעולות ראשונות לבד.

כמה התרגשנו כאשר היא חייכה לראשונה, עשתה גְּרֵפְּס או הזיזה את היד לבד. ישר צילמנו ותיעדנו כל פיפס. היום עשרות התמונות מאורגנות באלבומי התמונות. מזכרת לימים הרגשיים, אי שם על המדף בממ"ד.

עברו חלפו ימים, שבועות, חודשים… דקל כבר מצליחה לאחוז זרעי אפונה ירוקה. היא מתחילה לזחול, לומדת לעמוד, צעד ועוד אחד.  כאשר עשתה צעדים ראשונים הושטנו ידיים וצעדנו לאחור ועכשיו צריך להתחיל ללכת לבד.

כך כמו כל ילד או ילדה נורמטיבים, גידלנו את דקל, דולב ודיה להיות עצמאים בעולם כה מופלא. אך נתינה אחר נתינה הובילה את הילדים לבלבול. מצד אחד נתנו ונתנו ללא הגבלה: אוכל, בגדים, שלא נדבר על חדר אישי ומשחקים כשלא נותר מרחב פנוי. העברנו את הפעילות גם לשאר החדרים והסלון הפך לחדר משחקים.

מנגד כוח אחר גידל דחף לעצמאות. לעשות הכל לבד. עצמאות זה לגמרי לבד – אלה הם חוקי החברה! כולנו בשאיפה מתמדת להתנהל עצמאית: בבית, במשפחה. כל אחד עטוף בבועה – טלפון אישי, שהפך גם שעון, מחשב, פקס, מצלמה, מה אין שם? כל העולם שם תמצא. בעבודה, ברחוב, בסופר השכונתי, בגינה. בכל מקום מתנהלים עצמאית. בנינו קופסת קסמים ומתקשרים דרך חריץ עם הסביבה.

מתי מתחילה הבעיה?

כאשר קופסא אחת מנסה לתקשר עם קופסא שנייה. כל עוד הקופסא חיה בינה לבין עצמה הכל טוב. כאשר "שמים" אותן יחד מתחילות הבעיות.

כל קופסא גדלה בסביבה שונה. אחת גדלה ללא גבולות ואילו השנייה בד' אמות. אחת גדלה באין סוף חום ואהבה ואילו השנייה חייה בעושר. אך לעומת זאת חסכים רגשיים, מפה ועד להודעה חדשה. שימו אותן יחד והנה מתכון מנצח למלחמה.

קרוב ל 20 שנים חייתי לצד "קופסא". לא הפסקתי לנסות "לתקן", כמובן ללא הצלחה. חשיבה, התנהלות, גישה לדילמות… מול מצבים פשוטים ומורכבים שאת רובם צלחנו למרבה ההפתעה למרות השוני בהצלחה.

למעלה מעשור שאני לומד חכמה ששינתה לי את הגישה לחיים. גדלתי ילד בכור במשפחה קטנה, לחיים בקהילה. מבחינתי עצמאי זה לגמרי ביחד! דעתי התחזקה בעקבות לימוד חכמת הקבלה. החיים מתאפשרים מתוך סביבה תומכת העוטפת חום ואהבה. המאפשרת לכל אחד תנאים אופטימליים להתפתחות אינדיבידואלית והבנה לכך שאנו תלויים, קשורים, זקוקים האחד לשני.

נתינה היא הסלוגן. ככל שנרבה בה השמים הם הגבול להרגשה הטובה, לתחושת הביטחון – אני לא לבד בעולם הזה. השמחה היא תוצאה מאהבת הביחד.