מתעורר עם קורי שינה בעיניים, למרות שלא הלכתי איתם לישון.
העולם נעור לעוד יום חדש,
רובכם עדיין מתכרבלים תחת הפוך החם,
חלקכם מתעוררים לצלילי המעוררים החשמליים.
פעם קראו להם שעונים, היום הם עוד עיגול בנייד.

ניגש לבלקונה ענן סמיך לבן מסתיר את הנוף. זה היום השני ברציפות.
שולף תנייד, מקלילק תמונה למראה מדהים וגם מפחיד, לפוסט החדש.
הערפל הסמיך מעורר מחשבות מעופשות, הספונים עמוק מכוסים בשכבות שכבות של חוויות מהעבר.
לפעמים Out Of The Blue נוחת עלינו, אותו . לוקח זמן מה עד שהוא מתפוגג. התמונה מתחילה להתבהר. מציאות חדשה מצטיירת. עלינו רק ללמוד, לחיות איתה. למרות האגו הרוצה לשלוט. מפעיל רצון עז, להחזיר את אותה "תמונה" ישנה, אך היא כבר איננה, התחלפה זו במציאות של חוסר וודאות מה יהיה מחר.

צריכים ללמוד לא להאשים, אין מקום לכעסים. להמשיך בזרמי החיים החדשים.
הכותרות ב Ynet הסגר מהודק מערכת החינוך הספורט המקצועי יושבת…
אותו ענן סמיך "יושב" עלינו כבר קרוב לשנה. דורש שינוי אך לא תמיד אנחנו מבינים מה הוא באמת רוצה מאיתנו עכשיו.

אולי שינוי ברמה האנושית?! שינוי התלוי בך ובי וכל אחד. שנייצב בינינו יחסים טובים של אחווה ועזרה הדדית, מעל כל אותם מערכות יחסים שליליים ש"בנינו" יחדו.
לפעמים נדמה לי שמה זה קשור איך זה יכול לפתור את המצב. אך בסרט ההוא, הזה אנחנו שקועים עד הצוואר, ולא ממש רואים שינוי לטובה.
אז מה נסבול עוד קצת, ועוד קצת, ועוד קצת.

ואז מה???