שנים עברו ועדיין החלל בלבה לא התמלא. החיבור הרגשי לו זכתה בתי הבכורה לאמי ולמטפלת שגידלה אותה, עורר בי מצד אחד קנאה גדולה. אך מנגד התרומה הגדולה שלהן הובילה אותי לעודד, לתמוך ולטפח קשרים אלו. לא פעם שאלתי את עצמי מה הן עושות שעות יחד? על מה הן מדברות…? לא הבנתי זאת עד שנתקלתי בהרצאת TED של דיקסון צ'יבנדה, אחד מ-12 פסיכיאטרים בזימבבואה ,על ״תוכנית ספסל הידידות״.

עומס חיי היומיום, הפניות הרגשית, יכולת ההקשבה וההכלה שלי את רגשות ילדיי הקטנים, היו די מוגבלות. נשאבתי כמו רובנו למכבש החיים: עבודה תובענית, גידול הילדים, תפקוד הבית, וכמובן מילוי "מצברים" לשמירת על איזון נפשי. לעומת זאת לסבתות התאפשר להעניק לילדיי חום, אהבה, הקשבה ותשומת לב במידה המדויקת לפי צרכיהם. איפשהו זה נתן תחושת ביטחון ושלווה.

הפרדוקס הגדול הוא, שדוקא לאחר הגירושין הצלחתי לפנות לעצמי זמן עם הילדים. הכל מדויק להפליא, סדרי העדיפויות השתנו והזמינות לילדים קיבלה עדיפות עליונה. כל אחד מהם זכה לזמן איכות עם אבא ואני, סוף סוף להכיר אותם מקרוב באמת.

אין לי מילים מתאימות לתאר את הצער, הכאב, הפחד והחרדה שליוו את ילדתי. כאשר נפרדנו מאמי ומספר שנים לאחר מכן מהמטפלת, סבתא יָהיָה, כך היא קראה לה, קשר שנשמר עד יום פטירתה.

אתם בטח תוהים מה הקשר בין הסבתות להרצאה של דיקסון צ'יבנדה?

מהפכת הספסל

מספר האנשים הסובלים מדיכאון בעולם עולה בקצב מסחרר. במיוחד מאז הגיע COVID-19 נגיף הקורונה, ששינה לכולנו את המציאות.
בהרצאת TED של דיקסון צ'יבנדה משנת 2017, דווח שבזימבבוואה יש רק 12 פסיכיאטרים, שמשרתים 14 מיליון תושבים.
איך יתכן?
מסביר דיקסון צ'יבנדה שבשפה המדוברת בזימבבוואה, משמעות המושג המתייחס ל depression, דיכאון – kufungisisa ,שפירושו – "חושבים יותר מדי".
דיקסון צ'יבנדה פיתח במדינה שיטה מדהימה, "מהפכת הספסל" ועל הספסל יושבת סבתא!

לסבתות כוח והוקרה שרכשו במשך השנים בקהילות המסורתיות. הן אינן מחפשות כבוד והצלחה, כסף או קריירה, חשות שייכות ומחוייבות לקהילה. הן מאיישות את הספסל ומוכנות תמיד להושיט יד וכתף חמה ולסייע.
משנת 2006, עוברות הסבתות הכשרה לטיפול בדיכאון והן מצליחות ובגדול!
עשרות אלפים כבר טופלו על ידן, על ספסלי הקהילות.
הסטטיסטיקה מצביעה על כך שחודשים לאחר התערבות של סבתא על ספסל, הסימפטומים לא חזרו ומטופליהן נרפאו. בבדיקות ומעקבים נמצא כי הן יעילות יותר מרופאים ומטפלים מוסמכים בטיפול בדיכאון.
למעשה דיקסון צ'יבנדה לקח את קבוצת kufungisisa – "חושבים יותר מדי" אלה הסובלים מדיכאון וחיבר אותם לקבוצת הסבתות המוכשרות.

בהרצאת TED שנערכה בניו יורק דיקסון צ'יבנדה מנסה להפיץ את הרעיון המדהים "כוח סבתא" בעולם. הברקה שנולדה בעקבות מקרה קשה, בו מטופלת לא הגיעה אליו לפגישה כי לא היה לה כסף לאוטובוס, ושמה קץ לחייה.
החלום שלו הוא רשת בינלאומית של סבתות, עם הכשרה ותמיכה אינטרנטית. שתכשיר סבתות מתוך הקהילות, לטיפול באוכלוסייה ברחבי העולם.

בנית תמיכה חברתית בקהילה 

כמה מבריק. חוזרים לחוכמת העולם של פעם. תמיכה חברתית בקהילה, שנקראה בעגת סוף המאה הקודמת "הון חברתי".
נשים רגישות וחכמות, שהכירו את הנפש וידעו לרקוח תרופות מצמחי מרפא, לרפא את הסובלים, וזה עדיין לפני שהזכרנו את המשמעות לו ולזכות שוב בהכרה כ-״זקנות השבט".

בחיים המודרנים רבים מאוכלוסיית הגיל השלישי עוברים לדיור מוגן, נכון יש שם לכאורה הכל. אך מנגד, תחושת ריקנות וחידלון. איכות הקשר בינם לבין הנכדים יורדת. השפעת הסביבה דומיננטית על מבוגר שנכנס לסביבה "זקנה". חוויתי זאת אישית עם אימי ז"ל. המעבר לדיור מוגן שהיה מתוך בחירה אישית שלה, מהר מאוד שינה אותה. היא הזדקנה בתפיסת עולמה ומכאן מחלות והידרדרות במצבה הנפשי והפיזי הופיעו במהרה.

בעידן המודרני "הדמות" הדומיננטית של כל אחד העתיקה מקומה לנייד, אייפד / מחשב וה T.V שגדל כבר לפלזמה. התקשורת הבין אישית מצטמצמת למינימום. אנחנו חיים בתוך המכשירים, נבנית מציאות וירטואלית. לכולנו חסרה האוזן הקשבת, החום והאהבה של פעם. אותה מציאות וירטואלית מתעתעת מעצימה את תחושת הריקנות ואת הכמיהה למגע אישי.

אולי מאמר זה יגע במישהו שיפתח את הרעיון המדהים הזה, יביא לשינוי המציאות "המשובשת" ויעזור להמונים להתמודד עם העידן המודרני שנכפה על כולנו.