"הוא עשה טעויות שכולנו שילמנו עליהם מחיר כבד! איבדנו הכל בגללו… לפני למעלה מ 12 שנים. נאלצנו לתת את הבית לכונס נכסים." אתם גרושים שאלתי? "לא, אנו גרים בבית אחד אבל כל אחד לחוד. הילדים מאוד כועסים עליו, הם לא מדברים איתו."
ניסיתי לבדוק אם יש מפגשים בהם מתכנסת המשפחה כמו ארוחות שישי חגים? "לא, אין כלום. לא ארוחות. אין ביחד. הוא אוכל את האוכל שלי אך לא איתי / איתנו לבד. אפילו לחתונה של הבן השני הוא בחר לא להגיע…" השיבה באותו טון כועס.
דיאלוג שניהלתי עם ז'קלין (שם בדוי) באחד האירועים שהשתתפתי לרגל יום האישה הבינלאומי. לצערי תמונה עגומה נמצאת במידה זו או אחרת בבתים רבים. אף אני חוויתי אותה זמן מה לפני הגירושין. אני יכול להתחבר לקושי הנורא.
נתק בין הורים, ילדים מוסתים ומזדהים עם צד אחד. כעס של שנים שהורס כל תא ותא במשפחה. כל אחד חי בבועה משלו למרות שהם גרים תחת קורת גג אחת. "מזור" לנשמה הפצועה מחוץ לארבע קירות לרוב הופך להיות מקום העבודה. מסייע להם לכמה שעות לשכוח את הסבל הנפשי תוצאה מהמורכבות ביחסים אליהם הגיעו.
הם היו רוצים לברוח כל אחד לעולם משלו. אך המציאות הקשה, הקושי הכלכלי וכנראה עוד משהו בלתי מוסבר משאיר אותם יחד. לכאורה כלפי חוץ נתפסים כמשפחה. אך ביניהם גיהנום סדום ועמורה.
משנתבהרה התמונה לא נותרה בידי ברירה מלבד ניתוח לב ❤ פתוח "בתנאי שדה" לז'קלין אישה מקסימה. עוד סנטימטר נכנסתי לתוך הלב שהפך לב ❤ אבן. העיניים הבריקו אך אפילו לא ירדה לה דמעה אחת. ריככתי, הסברתי לוגית לא היה צורך במספרים, כדי להסביר לז'קלין שהוא, לצערי "הוא" זה הבעל משה (שם בדוי) לא עשה זאת בכוונה. משה מכה ומעניש את עצמו גם בלי תוספת הנקמה של האישה. אחרת היה עוזב מזמן.
איך עוזרים לז'קלין לצאת מהמערבולת אליה נכנסה?
תסלחי לו, תסלחי לעצמך, תחברי את המשפחה. תכניסו אור לחייכם במקום מלחמה עקובה מדם!
הסברתי לז'קלין שאנו חיים בעולם מקושר, משמע תלויים אחד בשני אך לא מרגישים זאת. אם אנו פוגעים באחד זה שב אלינו בחזרה. אלו הם חוקי הטבע. העולם עובר בדיוק עכשיו מהפך. נגיף הקורונה וירוס שמשנה את ה D.N.A שלנו מניכור וריחוק לחיבור ואהבה. דרכו העולם ישנה את התפיסה.
נגיף הקורונה מלמד אותנו לשתף, לדבר האחד עם השני, מלמד אותנו מעל כל המצבים בדרך הכי חדה לחיות ביחסים טובים. אנו נכנסים לקראת הסגר ועלינו ללמוד לחיות באחווה במשפחה הקרובה. להבין שכולנו אחד לא משנה כסף, אם אתה לבן, צהוב או שחור כולנו שווים.
צריכים להפנים שהאגו לא ישלוט יותר. במקום לפגוע, להתעלל ולאמלל אחד את השני. נהפוך זאת לנתינה הדדית ולחיות שוב באהבה.
זה נמשך לא ויתרתי. עוד סנטימטר לתוך הלב המדמם. עוד צביטה יחד עם "ליטוף" כדי לשבור עוד כמה מחיצות מליבה. שיתפתי את ז'קלין שלו לא הייתה "קורונה" הייתי מחבק אותה עכשיו 🙂 .
בסוף זה קרה.
לפתע הישירה מבט שונה, סוף סוף חזר מאור לעיניה חיות וברק. פתחה את פיה בחיוך קל ואמרה: " תודה לך, פתחת לי את הלב ❤ אני עכשיו מבינה מה עלי לעשות, תודה רבה."
קמה מהכיסא והמשיכה לדרכה…