שבעה ניתוחים הובילו להחלטה לכרות לסבתא את הרגל בְּשֶׁל שבר שלא התאחה. אמי סעדה את סבתי כמעט לבדה, בנאמנות ובמסירות אין קץ, במשך שבע שנים ארוכות וקשות מנשוא. סבתא נפלה מסולם גבוה ולמרות כל הניתוחים שעברה, השבר ברגלה לא התאחה.
אחותה היחידה, שגרה במיאמי, נהגה להגיע לארץ ולסייע מידי פעם. מובן שנטל האחריות הכבד, התובעני, הביא לתחושת כעס ומרירות, שהלכו וגברו עד למותה של סבתא.

לקראת סיום השבעה, המטען הרגשי והעצב הרב הובילו ל "פיצוץ" על רקע כספי ובעקבותיו לנתק מוחלט בין אמא לאחותה, שנמשך 11 שנים.
כל כך ניסיתי לגשר על הפערים אך שתיהן השיבו את פני ריקם. המצב הנוראי הזה הפך לסיוט מתמשך להן ולבני המשפחות שלנו, שהיו כל כך קשורים. הניתוק ביניהן קרע את לבבות כולנו.

החיים מזמנים הפתעות בלתי צפויות.

לאחר מות סבתי, התדרדר במהירות גם מצבו הבריאותי של אבי ז"ל. אמא סעדה אותו באותה עוצמת נאמנות ומסירות, עד שהלך לעולמו. מותו הותיר בלבבות כולנו חלל עצום.
נראה שהזמן והסבל ריככו את ליבה של אמא. בביקור אקראי בקניון, הזדמנה לה פגישת פנים מול פנים עם אחותה האהובה שהגיעה לביקור בארץ. "זה אות משמים, צריך להשלים עכשיו״! אמרה דודה אביבה ובדמעות של התרגשות, ממש כמו בסרט הוליוודי, הן התחבקו ומאותו הרגע לא נפרדו, עד יום מותה של אמי ז"ל.
כולנו זכינו לחידוש הקשרים בין המשפחות, להערכה מחודשת של הקשרים בינינו והודיה גדולה עליהם ונהנינו מכל הזדמנות להתחבר יחד.

איך עוברים מחושך לאור?

ודאי אתם תוהים למה בחרתי דווקא בחנוכה לשתף את הסיפור הזה?!
חנוכה הוא זמן של יציאה מחושך לאור.

מטבע בריאתנו, השאיפה של כל אחד מאיתנו היא ליהנות מהחיים. להרגיש טוב. השכל מנתח את הנתונים השונים הניצבים לפניו, ומוליך אותנו להשגת הנאה מרבית. הוא מחשב לנו דרך להשקיע מינימום אנרגיה, כדי לקבל מקסימום הנאה בכל רגע נתון. תהליך כזה עומד בבסיס כל מחשבה ופעולה, ובאמצעותו השכל שלנו מתפתח.
אולם אנחנו, שצוברים התרשמויות רגשיות, לא מצליחים להישאר מאושרים לאורך זמן. כולנו נמצאים ברדיפה מתמדת להשגת אושר מתמשך, אך ככל שמתקדמים התסכול והפער בין הרצון והרגשת מילואו הולכים וגדלים.

למעשה זהו השורש למשבר הכללי שפוקד אותנו בכל תחומי החיים. תחושת "סוף הדרך" נובעת מכך שהלב והמוח שלנו מוכנים לריגושים גבוהים יותר מאלה שהחיים הנוכחיים מספקים לנו.

"רוצים משהו חדש? בבקשה!"

השגת האושר היא די פשוטה, אך במרוץ אחריו אנחנו מתבלבלים, מחליפים הישגים חומריים במילויים חומריים ומחטיאים את המטרה. החושך, ממנו כולנו סובלים, הוא בעצם תוצאה של חוסר בהרגשת אהבת אמת, בחיבור לבבי. והכאב מתבטא באין סוף אופני נתק בינינו לבין הסובבים אותנו, שמובילים לקשיים בכל מישורי חיינו. קשיים בריאותיים, נפשיים, משפחתיים, פיננסיים, ועוד ועוד.

בעוד שהאור, תחושת המילוי אליו כולנו משתוקקים מתבטא בקשרים רגשיים איכותיים.
עוצמת האמפטיה והיחס האוהב אחד כלפי השני מעניקה מילוי אינסופי ומאפשרת לנו תחושת ביטחון שמשפיעה על בריאותנו הפיזית והנפשית. היחס משתנה. רגשות ניכור, בדידות ועוינות מתפוגגים ומפנים מקום לאט, לאט לחום ואהבה. זו הרגשת אותו ״אור עליון״ שחכמת הקבלה מסבירה שממלא כל חלל.

כאשר מנעולים הסוגרים את ליבנו נפתחים, אור עליון נכנס ופותח את הלב.
הסבל הממושך ריכך את הלב של אמא ואחותה וסייע לשחרר את ליבן, שהתאחד בחום ואהבה ומלא לבה של אמי עד יומה האחרון.

"חומרים לחים ללא גבולות הנפגשים האחד עם השני מתערבבים זה בזה ויוצרים מרקם חדש. אך כאשר חומר לח נקרש ונעשה למוצק נעשה גבולו חזק ומוגן, שאם יפגוש בדבר מוצק שני הוא לא יכנס בגבולו" (זוהר לעם – כרך א' הקדמות)