"אבא, אנחנו נכנסים לשוק בדיוק לכמה דקות. אני יודעת בדיוק מה אני רוצה והיכן הדוכן. חייבת זאת לנסיעה". התבטלתי זרמתי עם הקצ'לה שלי ביום כיף שתכננו אותו זה זמן רב. וואלה הלכתי אחרי הילדה. היא פנתה ימינה ואני אחריה, קצת שמאלה ואני שוב עוקב אחר הצעד הבא. לא ממצמץ מעל ההרגשה הפנימית, כמו חייל ממושמע.
אפילו רציתי לעמוד שנייה ליד הדוכן של אבא של ג'ינג'י, חבר טוב שלי מהכפר. שבימים ההם…הייתי ניגש ואומר לו אלי שלום מה נשמע. היום זו היא בסטה סתמית עבורי ללא נשמה.
התבטלתי, המשכתי צעד אחר צעד אחר הילדה עד שהגענו לדוכן. לא התעמקתי מנוטרל מהסיטואציה שעבורי הייתה הזויה. המחשבה נעה ואפילו לא זוכר לאן היא נדדה.
פתאום בבהלה נעורתי מהבועה והמחשבות שהתרוצצו בראשי, כאשר קלטתי שהבת שלי מתווכחת עם המוכרת. אישה מבוגרת שישבה בפינה הפנימית של הבאסטה, קמה ממקומה והחלה בצעקות ומילים לא יפות לדבר לבת שלי.
וואלה האגו קפץ, אותו מנגנון אַבָּאִי פתאום נעור ללא שליטה, הרמתי את קולי וחזרתי כמו מנטרה: "למה את מדברת לא יפה לילדה?" בנוסף לשיח הקולני, דקל, האישה המבוגרת ואני כל אחד מתוך "הקופסא" שלו. נוספה גם עוזרת הדוכן ככל הנראה קרובת משפחה. אף היא הרימה את קולה כמו אותו תקליט שרוט כנגד המנטרה שלי "את לא רואה שהוא בא לריב איתך, טאטאתי תטאטא…".
דקל הבינה שאין מקום להסכמה. פנינו אחורה ושבנו די מהר להמשך תכניות יום כיף, לא לפני שניתחנו כל צד בסיטואציה ההזויה, היא אמרה כך וכך אני עניתי בחזרה.
לראות את השנה החדשה – חדשה בגישה
יום הכיף כבר מאחורינו אנחנו בפתח חג כל כך משמעותי שעורר מחשבה ביני לבין עצמי איך הייתי רוצה לראות את השנה החדשה? מה הייתי רוצה לאחל לנו עם ישראל, לכל אחד במדינה.
בשנה החדשה הבאה עלינו לטובה הלוואי ונלמד לכבד אחד את השני, להקשיב, לנסות להיות אמפתיים אחד כלפי השני.
אני לאותה אישה מבוגרת שכנראה יושבת שנים מבוקר עד ליל בבסטה מטר על מטר, חום קור רחמנא לצלן. קיבלתי הזדמנות להתעלות מעל האגו שנפגע. הזדמנות לקבל בהכלה את אותה אישה, למרות שהיא הגיבה שונה מהציפייה, אך מעדתי.
הייתי רוצה שגם דקל הבת שלי תגלה אמפתיה לאותה אישה מבוגרת. למרות שהיא ניסתה בדרכה הלא ישרה להרוויח יותר כסף ולנצל את הילדה…
אותה קרובת משפחה של האישה המבוגרת שתפנים שכל אחד יחיד ומיוחד, כל אחד בגישה שונה, ולא בהכרח שהוא בא לריב אלה פשוט לקנות כובע מנומר.
בכל רגע ממש מבקשים הלבבות: ביטחון ואהבה, חמימות וקרבה, התחשבות וגם סוכרייה מתוקה. בקשות די פשוטות, אז למה בעצם אנחנו לא מצליחים למלא אותם?
אולי אם השנה נשים לב לעובדה שהטוב שלי תלוי בטוב שלך; אם נדאג זה לזה בערבות הדדית, במקום לדשדש בדאגה העצמית, אם רק נלמד להרגיש שכל האנשים סביבנו דואגים לנו באהבה עצומה, אז כל משאלותינו יתגשמו ונבטיח לעצמנו שנה טובה.
