לפני הרבה הרבה שנים הגיעו הטלוויזיות הראשונות לארץ. אנחנו במשפחה התחדשנו באחת, כשאצל רוב השכנים היא הפכה זה מכבר לחלק המרכזי בסלון. הטלוויזיות של פעם היו גדולות, שכנו בתוך רהיטי עץ על ארבע רגליים עם גלגלים
ומעליהן אנטנה בצורת פרפר רחב כנפיים שכבל לבן מחובר מאחוריו.
כדי לקלוט את השידור היינו צריכים לשנות לאט לאט את כיוון האנטנה. לפעמים כשנמאס והסבלנות נגמרה, היינו דופקים על הטלוויזיה, וואלה לפעמים זה עבד. היום אני מבין בדיעבד למה בנו אותן בארונית עץ מאסיביות.🤔
כולם צפו באדיקות ״בשידורי ישראל״ שהיה הערוץ היחיד.
הורגשה אוירה מאוד מיוחדת. המשפחה התאספה כל ערב סביב "הקופסה המדברת". כולם ראו את אותה התוכנית. אם פספסנו שידור לא הייתה אפשרות הקלטה או שידור חוזר. כל המדינה נצמדה למסכים מחשש לפספס וכל תכנית הפכה לשיחת היום.
חלפו הרבה הרבה שנים מאז, היום כל אחד בוחר לעצמו מבין אין ספור אפשרויות צפייה. משהו מאותה תחושת האחדות סביב מדורת השבט המשפחתית נעלם.
זיכרון אותן שנים יפות הצית בי את הרצון לשתף אתכם בחוויה האישית שאני עובר בלימוד חכמת הקבלה מזה למעלה מעשור ומחצה.
ככל שחולף הזמן ואני מצליח להעמיק בה שכלית ורגשית, מתפתחת בי היכולת לכוון את ה״אנטנות״ הפנימיות שבי לקליטה חושית ולבבית של עולם רוחני נסתר.
שינוי תפיסת המציאות
תפיסת המציאות הטבעית שלנו למודת ניסיון והיא מבקרת, שופטת, מקטלגת, סטיגמטית ואינה מקבלת את השונה באחר. אותן פרדיגמות המנסות ללא הצלחה "לתבנת" נקודת מבט על החיים, לא מסוגלות להכיל ולהבין דעות ותפיסות שונות וזרות להן ובכך משבשות לנו את היכולת להתחבר למערכת הרוחנית ההפוכה ממנה בתכלית.
השינוי בא לידי ביטוי כאשר אנו מצליחים להפנים שכל אחד הוא יחיד ומיוחד בדרכו, רואה ומרגיש דרך חושיו באופן סובייקטיבי, בהלימה למארג האישי שהתפתח בו. כמו היחס לטעמים, לריחות, לשמיעה או אפילו ראיה, השונים בין האחד לשני.
עוד בטרם זכיתי ללמוד את חכמת החיבור, כשנתיים לאחר הגירושין, עברתי סדנה החוקרת מודל דינמי של הטבע האנושי. למדנו לתאר דרכי התנהלות שונות בעולם, באופן שמכבד את הייחודיות והעושר הפנימי של כל אדם.
אז נפל לי האסימון ולאחר שנים רבות הבנתי לראשונה שלאם ילדיי דפוסי התנהגות ומחשבה שונים ממני, והיא לא פועלה נגדי במכוון.
לימוד חכמת הקבלה הביאו אותי להכרה שאין באפשרותנו לשנות אף אחד בעולם,
רק את היחס האישי והתגובה שלנו כלפיו.
במקום ביקורת ושיפוטיות הנובעים מתפישה מוגבלת אישית,
כזו המקבלת רק את החלקים הדומים לי באחר ושוללת מבקרת דוחה את השוני,
עלינו לנסות לקבל ולהעריך כל אדם על כל גווניו.
ככול שנצליח לפרום פרדיגמות ישנות בנו, נתקרב למערכת הרוחנית שהיא כולה אומרת קבלה ואחדות. הפנימיות תשתנה בהלימה לכוח האהבה המנהל את המציאות ונסתר מאתנו ונהיה מסוגלים לאט לאט להתפעל מקשת גווני הופעתו במציאות חיינו, לצאת מתוך "הקופסה" להרגיש את הסביבה ולהתמלא בשפע הטוב שבה.
