לובש חולצת פסים צבעונית על גופיה לבנה, מכנסי חאקי קצרים סנדלים תנכיות וילה יורד לפגוש את החברים בשכונה. רחוב הרב קוק קטן וצדדי במרכז חולון. אמא הזהירה אותי לא להתגרות ב"פראים" מהבניין ממול, אליקו הצעיר שביניהם לימים הפך לחבר טוב היינו באותה החברה. קינאתי איך סבתא שלו הייתה רצה אחריו בדאגה שמע יפספס את מנת הויטמינים היומית עגבניות מרוסקות, בימים שהעגבניה הייתה עגבניה. זמיר למרות גילו המבוגר ביחס לגיל הממוצע, היה אף הוא חלק מהחבורה. זמיר היה מספר צ'יזבטים מפחידים בלילות הקיץ החמים. הקשבנו מרותקים לעלילה, אותי הם הכניסו לפחד כשכולם צחקו נורא.

לפעמים קשרנו 2 דלתות בחבל, צלצלנו בו זמנית בפעמון. כאשר ניסו לפתוח את הדלת ללא הצלחה, אנחנו ברחנו מתפוצצים מצחוק. עוד אחד המהללים היה דלי עם מים קשור לחבל דק במדרכה הצרה. אנשים שנתקלו בחוט הפילו את הדלי והמים נשפכו הרטיבו את המכנסיים הכעיסו אותם נורא. עוד בימי הקיץ החמים פילחנו סנדביצ'ים ועוגות בחלון האחורי של הרבנות שהתמקמה במרכז הרחוב הקטן. אומנם רחוב קטן יחסית אך שוקק חיים. ליד הרבנות מוקם בית הכנסת הגדול, המכולת של אלברט שרשמנו חוב במחברת השחורה, גֶאצֵל הקצב שרעש וריח נוראי כשחתך את העצמות של הבקר.
שיחקנו תופסת, מחבואים, מחניים חיים פשוטים וכיפיים ברחוב הרב קוק הקטן מעל השונות: ספרדים, אשכנזים, גדולים, קטנים, גבוהים ונמוכים שיחקנו הרבה ילדים יחד. זה לא שהכל זרם היו גם לפעמים מריבות חילוקי דעות אבל התגברנו עליהם והמשכנו לשחק יחד כולם.

חיים בשכונה כמעט כמו פעם

היום אני גר בקומפלקס של כמה בניינים גבוהים. מאות דירות עם מתחם משחקים טבול מדשאות מטופחות ומתקני משחקים חדשניים לגיל הרך. בעבר הגינה הייתה נטושה יחסית כמעט ולא שיחקו בה הילדים היינו עסוקים בשופינג וטיסות ליעדים בחו"ל. בשנה האחרונה בעקבות הסגרים הפכה הגינה לפתרון מדהים עבור משפחות עם ילדים קטנים. מקום מפלט "מהסיר לחץ" בבית בעקבות המצב. האימהות יושבות מפטפטות על הה ועל דא זה הזכיר לי את החיים של פעם. אותה אחווה המחייה לנשמה.
הגינה ששימשה בעבר וגם היום כמחראה להולכים על 4 הנמצאים בשפע בשכונה. כל עוד לא הייתה קורונה הכל זרם. הכלבים עשו צרכיהם מעט ילדים יחסית להיום שיחקו במתקנים ושטחי המדשאה המשותפים בשמחה.

אני אישית מהאום אין לי לא ילדים קטנים ולא הולכים על 4. אממה בעקבות המצב המיוחד המדשאות משמשות בשנה האחרונה את שני המחנות יחד. כשיש ניגוד אינטרסים מתחילות התכתשויות והטחות אשמה אחד בשני בווצאפ של הבניין המעוררות חלחלה.
ישנם אלה הפפרצים במקום לחפש דילים או Shopping בחו"ל מצלמים גלילי צואה שלא נאספה על המדשאה, אשפה מפוזרת או ילדים שדרכו על הצמחייה. הם אלה הבאים באצבע מאשימה. מנגד יש את הטובים שמצלמים אופניים, כדור, משקפיים בקבוק לתינוק שנשארו על המדשאה בגינה או בלובי הכניסה.
כדי לתבל את החיים ישנה גם אוכלוסייה דתית שאמורה לקח אחריות בהפעלת זמני מעלית שבת. גם כאן המחלוקות מידי פעם ובמיוחד בחגים עוררו שדים רדומים. אלה מטיחים באלה שישו ושמחו ממש זוועה.

מה שיפה אצלנו בווצאפ של הבניין שבכל פעם אחרי ויכוח בין שני מחנות, תמיד נמצא האחד שמעורר באיזה שלב את הוויכוח "חברה בואו נתעלה מעל המצב". זה מחזיר אותי לאותו רחוב הרב קוק הצדדי בחולון בילדות. בו למדנו לחיות יחד ספרדים, אשכנזים, גדולים, קטנים, גבוהים ונמוכים מעל השונות.

למצוא את הדרך לקיום משותף 

אנחנו צריכים ללמוד לחיות ביחד, גם בטוב וגם ברע, אין לנו ברירה אחרת.
המשימה העומדת בפנינו היא ללמוד לכבד את אורח החיים של השני ולתת לכל אחד את מקומו.

נכון, אנחנו בימים מתוחים, אבל דווקא בימים אלה עלינו לעשות הכל כדי להמשיך את החיים אחד לצד השני באחווה. אהבת אחים ישראלית מעוררת כוח חיובי, כוח עליון על כל הכוחות הקטנים ומנטרלת כל רע. ננסה להנמיך את הלהבות, להפסיק לחפש מי אשם וננסה למצוא את הדרך לקיום משותף.

אין לנו ברירה. אם לא נלמד זאת בדרך הטובה יגיעו מכה ועוד מכה. עוד מוטציה בריטית, אפריקאית אולי שוודית עד שנלמד זאת בדרך הקשה. הרי ידוע שבזמן צרה אנו מתאחדים מאין ברירה.                                                                                                אז למה להגיע למצב שפוגע בכולנו בכל אחד ואחת?!