יום שישי, שעת דמדומים רגע לפני שנכנסה השבת. מיהרנו לרדת מטירת היידלברג לרכב שחנה בתחילת המדרחוב המכוון לעיר העתיקה. 
פתאום הלב החסיר פעימה, אוזנינו קלטו שירה שלא שמעתי לפני כן מעולם. הרגליים הובילו בעקבות הצלילים. עד שעצרנו בפתחה של כנסיה די צנועה. בפנים הרגשנו חמימות לעומת הקור ששרר בחוץ. להערכתנו כפי הנראה נערכה חזרה של הרכב ווקאלי למיסה של יום א'.
נשארנו שם זמן מה, הרגשתי שאני לא רוצה להתנתק מהחוויה. בדיעבד דקות אשר בנו בי מארג רגשי בהלימה לאווירה, חוויה מכוננת שפתחה בליבי את הצוהר למוזיקה קלאסית. 

מוזיקה, שירים מילדות היו אהבת חיי. שנים לפני אותה סיטואציה יצא לי לשמוע מוזיקה קלאסית, אבל לא התחברתי. נהפוך הוא, היא גרמה לדחייה. אין לי תשובה מדויקת מדוע?
אולי בגלל הסטיגמה, השפעת הסביבה. אולי כי הכלי הרגשי שלי עדיין לא הבשיל לקלוט מוזיקה שונה ממה שהורגלתי.

 

לנסות לממש חלום 

חזרנו לארץ ורכשנו מנוי לסדרת קונצרטים לתזמורת הפילהרמונית של ראשון לציון.
כאשר נולדה דקל בתנו הבכורה חיכיתי בקוצר רוח שתגדל קצת, כדי שאוכל לחשוף אותה כבר מגיל צעיר למוסיקה קלאסית. קוננה בליבי התקווה לכשתגדל, היא תלמד לנגן על כינור.
אמנם הצלחנו לממש חלק מהפנטזיה ע"י השתתפות בסדרת קונצרטים לילדים. אך דקל נהנתה מאוד מזמן איכות עם אבא, מקדונלדס שאחרי, לדאבוני פחות התחברה למוזיקה קלסית.     

(מאי 2023)
זהו אחד המאמרים הראשונים שכתבתי שנים אחרי אותה תקופה קסומה. כאשר הרבה רעשי רקע נרגעו בחיי. התיישבתי מול מחשב ונתתי דרור למחשבות, הן מילאו את הדף בהבחנות שמעולם לא התעמקתי בהן לפני כן. 
למוד ניסיון חיים שרכשתי שנים אחרי כתיבת מאמר זה. יודע אני שאין חוויה אירוע בחיינו סתם כך – "הכל צפוי והרשות נתונה".  

♣ ♦ ♣ ♦ ♣

תינוק שנולד ניתן לדמות לאדם שזה עתה אוחז בכינור לראשונה בחייו. תחילה שומע וסופג. הברה אחת ועוד אחת מהר מאד יהפכו למילים ולמנגינה. כך כנר, לומד הוא את חלקי הכינור – צלעות, גשר, שחיף, צוואר הכינור ו"נשמה" (Soundpost) תיבת התהודה. אימון יומיומי יכשיר אותו לנגן בקוורטט או הרכב מוזיקאלי. יהיה עליו ללמוד לנגן בהתאמה שתוביל לחיבור והרמוניה עם שאר הכלים.

אנו כלי הרגשה. השכל משרת אותנו להבין את שהלב מרגיש. התמודדויות עם הנאות (צורות מילוי שונות ומגוונות) לצד פגיעות, אכזבות, דילמות גורמים לרטט ולהדהוד בתיבה התהודה (Soundpost) הנשמה שלנו. איתם יהיה עלינו ללמוד להתכוונן ולהתאזן.

איזה נגן אתה?

מסע חיינו יכול לחזק את יכולת התנגדות למול אותם מצבים נעימים לצד פחות נעימים. פיתוח יכולת תגובה והתמודדות ליצירת מרכז שקט ומכוננן. יהיו "נגנים" שיגיבו במהרה יכוונו את "מיתריהם" ויתאימו את "נגינתם" לסביבה. יהיו רבים אחרים שיתנגדו ויחוו שוב ושוב פגיעות במרכז ה"נשמה" (Soundpost).

הנטייה הטבעית היא להאשים את הסביבה, במקום להפנות את האנרגיה פנימה ולבדוק כיצד אנו יוצרים את השינוי בתוכנו ומתאזנים. תהליך זה אינו מסתיים ועלינו כל הזמן להתכוונן עם מרכז שקט ומאוזן למול סביבה משתנה. לְהִתְכַּוְנֵן ככנר המכוון את כינורו מידי יום. או אז יכולת תגובתנו מתחדדת ואינה מושפעת מהסביבה. אנו לומדים לפתח יכולת חדשה.

שיטת הליווי שפיתחתי, נותנת כלים חדשים להתמודדות עם מצבים רגשיים הבאים אלינו ביום יום. מודעות אישית, קבלת כלים פרקטיים ותהליך אימוני יובילו להתפתחות אישית ורוחנית, לחיים מאוזנים ושלווים. באמצעותם לומד האדם לחיות בהרמוניה בינו לבין עצמו ובינו לבין הסביבה, הקרובה והרחוקה שלו כאחד.

השאיפה היא להגיע לאיזון ולשקט הפנימי.
אני מאחל לך מסע שקט ונעים