הבוקר התחיל בלחץ מטורף.
ידידיה היה השלישי או הרביעי ששאל אותי את אותה השאלה, בדיוק כשאני מנסה להתמודד עם המשימה הקשה של סידור מאות אנשים בצורה שתהיה נוחה ומדויקת לכולם. למרות שאנחנו חברים טובים, התגובה שלי הייתה חדה והוא נפגע. אחרי כשעה מצאתי רגע של הזדמנות, ביקשתי סליחה. זה היה קל יחסית (למרות שאני יודע שיש אנשים שזה לא קל להם), נתנו כיף, חייכנו והמשכנו הלאה.
אבל יש גם מקרים אחרים…
עם מישהו אחר, שנפגעתי ממנו ועדיין נפגע, אני לא מצליח לסגור מעגל. היינו קרובים מאוד, ועדיין פוגעים זה בזה במקומות הכי רגישים, עד כאב. הפצעים שנפתחים לא נסגרו. משהו בתוכי פשוט לא נותן לי לסלוח אולי זה כעס, הצדקה עצמית, גאווה, או תחושת צדק מדומה ש'אצלי האמת'. אני לא טיפש, אני לא פראייר קיצר זה האגו שלי הפועל כנגד חוקי הטבע.
אני מרגיש שאני צריך עזרה.
יש בתוכי משהו אטום. אני רוצה לשחרר, אבל לא מצליח.
אהבה ושנאה
אהבה ושנאה הן שני כוחות שמניעים את כולנו. בשנה האחרונה למדתי כמה החיים שבריריים, איך ברגע אחד הכל יכול להתהפך. זו השנה שבה אני צריך לעשות חשבון נפש, גם ברמה האישית וגם ברמת העם שאני חלק ממנו.
השנה הזו הייתה קשה לנו, ואולי גם אנחנו היינו קשים אחד לשני. אני יודע שאני אדם טוב, אבל כשאני בודק לעומק, אני רואה שאני טוב בעיקר לאלה שטובים אליי.
הכעס והשנאה, התחושות המכרסמות האלה, משתלטות דווקא במקומות שבהם אני "צודק". לא מצליח להעריך את האדם שמולי, לא רואה את דעותיו ורגשותיו. אני צריך לזכור מה באמת חשוב, מה עיקר ומה טפל, על מה כדאי להילחם ועל מה לא.
המטרה היא להתעלות לאהבה שאינה תלויה בדבר, להעלות את עצמי לרמה גבוהה יותר של אחדות. זה מה שאני מרגיש שנועדתי לעשות — "ואהבת לרעך כמוך".
חוקי הטבע
לפי חוקי הטבע, כששני חלקים שונים מתאחדים, הם יוצרים משהו גדול ומיוחד שמשפיע לטובה על כל העולם. כמו בתזמורת, שבה כל נגן תורם צליל ייחודי להפקת הרמוניה משותפת, אך נגן אחד שמזייף יכול לפגוע בכולם.
במערכת החברתית, השילוב של מיומנויות, דעות ורעיונות שונים מאפשר לפתור בעיות ולפתח חדשנות. כל אחד מביא את החוזקות שלו, ויחד נוצר שלם שגדול מסך חלקיו.
לפי חכמת הקבלה, המפתח לאיכות חיים והתפתחות רוחנית הוא באחדות.
כשאנחנו מצליחים לאחד את כל חלקי הרצון שלנו, ולפעול יחד מתוך הרמוניה, אנחנו עולים לרמה חדשה של שלמות פנימית. המקובלים קראו לתופעה הזו בשם: בורא עולם.
