זו לא הפעם הראשונה שאני נשלף כמו "בפינצטה" ממציאות אחת למציאות שונה. מרגיש כבורג קטנטן ביקום אינסופי, עולמי הצר משתנה באחת בלא התחשבות במחשבותיי או רגשותיי.
וכולנו כך. מסתובבים במעגלי חיינו הקטנטנים, ממלאים תפקידים שונים במציאות שלימה, מגוונת נפלאה כל כך ונשגבת מבינתנו.

לפעמים מתברגים היטב לתפקידינו בעולם ולעיתים לא, ואחר ישתלב בו באופן מושלם. ובינינו, כולנו זקוקים לקצת "שמן" של חמלה ואהבה, שיקטין את החיכוך עם כל כניסה למצב חדש.

זה התחיל בקיץ האחרון. הייתי בטוח שזו אפיזודה חולפת כמו רבות אחרות שעברתי במסע חיי. קיבלתי הצעה, שלא יכולתי לסרב לה, להדריך ילדים בתחילת דרכם. ללמד אותם כבר מגיל צעיר שחיבור, חום ואהבה ביניהם הוא המזור לקלקול החברתי המשחית כל פיסה קטנה בחיינו.

נראה שהכול משתבש בעשורים האחרונים. האגו גדל לממדים מפלצתיים, איבד כל צלם אנוש. כל "בורג" רוצה לשלוט על "המכונה" כולה, ולכפות עליה את דעתו. משחקי כבוד מטופשים הפכו לשם המשחק. זה פוגש אותנו החל מחוויית יומיום בחייק המשפחה הגרעינית ועד למלחמות איומות כמו זו שאנו עדים לה כיום בין רוסיה לאוקראינה, המאיימת להתפתח למלחמה עולמית. (שלא תתבלבלו לרגע לא נכנס לפוליטיקה… גדול עלי…)

שינוי שהציל לי את המשפחה.

התבניות והערכים שגדלתי עליהם לא תאמו למציאות אליה נולדו שלושת הילדים שלי. קול פנימי הורה לי לעבור שינוי, לרכוש כלים מתאימים כדי להצמיח אותם מתוך מצבי חיכוך וליצור שינוי מיטבי בחיק המשפחה. האדפטציה שעברתי מכורח מציאות חדשה אליה נקלעתי וניפוץ פרדיגמות עליהם גדלתי, אפשרו לי לשמור על הקשר החם עם ילדיי. רכשתי מיומנויות ופתיחות לקבל את השינויים.
וכיום אני כל כך מודה על הזכות לעמוד בפני חברה צעירים וללמד אותם לאמץ נקודת מבט רחבה, כללים חברתיים בסיסיים ומתוכם לכבד אחד את השני. לשנות גישה משליטה, שנאה, דחייה לאהבה. והרי זהו המזור שישנה עבור כולנו את אותה מציאות עגומה.

חברים התמונה היום שונה, עבור הדור הצעיר, סוף דור ה Z תחילת דור האלפא, אפילו "הברגים" שלי כבר "פס ייצור" שונה. הם קולטים תדר שונה מהדור הקודם, מפני ש"המקלט" שלהם אחר. אני חווה כל כך הרבה מהם שנמצאים בחשיכה. הלב נצבט, לא מוצאים מקום אוהד שיגן על נפשם, שיראה דרך ויעניק חום ואהבה. שיאפשר להם לגדול ולצמוח חזקים ויציבים בעולם כל כך מבולבל שנבנה לתוך מציאות חדשה.