נפלתי למרה שחורה, כל מנהל מכירות בתפקיד מקביל לא היה מחמיץ הזדמנות כזו. ואני להבדיל, נכנסתי לבלבול פנימי שיצר קונפליקט קשה.
בתחילת יוני 2000, יום שישי שעה 10:30, זומנתי לפגישה חשובה עם: אדריכל ומהנדס העיר פ.ת, מנהל אגף גנים ונוף, ואדריכל נוף ידוע שם, בעלים של אחד ממשרדי האדריכלים הגדולים במדינה, שתכנן את הפרויקט.
הקונפליקט אליו נקלעתי היה מהותי מאוד עבורי – איבוד זמן האיכות שלי עם המשפחה!
ימי שישי הוקדשו לרוב לסידורים אישיים. רק מידי פעם נאלצתי לקפוץ למשרדים להשלמות קטנות. לכאורה, לא הייתה אמורה להיות בעיה כל שהיא שאדחה תכניות ואגיע לפגישה כה חשובה. אמה מה, דווקא לאותו יום שישי נקבע טיול שנתי בגן של דיה הבת שלי הקטנה.
מה עושים?
עמוק בפנים התשובה הייתה לי מאוד ברורה!
הדילמה הייתה: איך לא יפגע המעמד שלי בחברה?
רציתי קצת אבא והוא לא היה שם…
אבי ז"ל, עבד מצאת החמה עד לשעות הקטנות של הלילה. מעולם לא ליווה אותי לפעילות כלשהי מהגן ועד סיום תיכון. חיכיתי ליום הכיפורים, ערב יום הזיכרון והשואה בהם זכינו לחוות קצת אבא בבית, אבל הוא לא ידע לנצל את הזמן הפנוי בחיק המשפחה, עישן כמו קטר ואי השקט שלו, הכעיס אותי מאוד. כילד, רציתי קצת אבא והוא לא היה שם עבורי.
נוסף על כך, מגיל 9 – 8 גויסתי ע"י הורי לעזור בעסק המשפחתי בשבתות וחגים ובכל חופשה. העסק ניהל את חיינו, "ושאב" אתו כל זמן איכות פוטנציאלי עם משפחה.
אלו הסיבות אשר הובילו אותי להחלטה נחרצת – אני לא הולך לפספס שום אירוע של ילדיי, וכך נהגתי מהיום שנולדה ביתי הבכורה.
ניגשתי לבוס ואמרתי: "אני נורא מצטער, לבת שלי יש טיול שנתי מהגן ביום שישי, הבטחתי לה שאני מגיע".
בסרט דלתות מסתובבות מוצגות סיומות שונות לאותה סיטואציה, כאשר כל אחת מובילה לסצנת סיום אחרת. אבל במציאות ,אנו לוקחים החלטה ומשערים מה יכולה הייתה להיות התוצאה אילו נהגנו שונה.
חלף זמן מה ואותו מנהל רקם מלכודת מתוכננת בקפידה, שהובילה לבסוף לפיטוריי. לו ניתן היה להשיב את הגלגל לאחור, הייתי נוהג בדיוק אותו הדבר. אותו מנהל, אותה מנהלת לא יכלו להתלבש בפצעי ילדותי ולהבין את היחס שלי כלפי לילדי.
הבנתי שלא צריך להשקיע כל כך הרבה זמן בעבודה
שיתפתי אתכם בחוויה אישית, בעקבות מאמר שקראתי לאחרונה אודות ביל גייטס, אשר קיים שיחה עם בוגרי אוניברסיטת אריזונה והפתיע בלשון המעטה את המורים. במקום לומר תלמדו טוב, תשיגו את מה שאני השגתי וכן הלאה, ביל אמר: "בגילכם לא האמנתי בחופשות, העבדתי את כולם סביבי שעות ארוכות, עקבתי אחרי העובדים מי יוצא מוקדם, מי מאחר. כשהתבגרתי והפכתי לאבא הבנתי שלא צריך להשקיע כל כך הרבה זמן בעבודה, צריך לנוח יותר. אל תתעמר באנשים שסביבך אם גם הם רוצים לנוח״
איזה מין מסר זה לתלמידים תנוחו יותר?
הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתוכנית אקטואליה על פי חכמת הקבלה משיב לשאלה זו: כשאדם "קובר" את עצמו בעבודה, הוא מונע מהמוח כיוון יצירתי.
אדם יצירתי צריך לחיות, לינוק מהאוויר, מהסביבה להיות חופשי. אחרת הוא לא יכול להמציא שום דבר ולא ייתן דחיפה קדימה לקדמה.
פונה אליכם הורים יקר, אל תוותרו על זמן איכות עם הילדים. הילדים זקוקים לכם יותר מיכל.
אבי ז"ל זכה לעשות "תיקון" דרך הנכדים, כל עוד מצבו הבריאותי אפשר לו. אל תפספסו גם אתם את ההזדמנות. מי יודע מה ילד יום, ומה צופן לנו המחר…