סוף סוף הבנתי שאני לא חייזר, חריג מכולם ושכמוני ישנם עוד המונים. פעם היו פחות כמונו או שפשוט לא הבחינו בנו, מפני שלא הבינו עדין את המארג הרגשי הפנימי של ילדים. החיים היו אז פשוטים יותר. לא היו טלוויזיה, אינטרנט, מחשבים.
בכלל, גדלנו בתפיסה לפיה ״ילד, הוא ילד מה הוא מבין". ממש הפוך ממצבנו היום, כשילדים מנהלים את הוריהם.
האבחון הראשון שעברתי, לקראת סיום בית ספר יסודי, כיוון אותי לתיכון מקצועי. מזל, כנראה שבתיכון עיוני הייתי הולך לאיבוד. הרבה אלטרנטיבות לא היו אז וההורים רשמו אותי לתיכון ברשת אורט חולון.
בזכות וירטואוזיות המאפיינת ילדים עם "לקויות למידה" כדיסלקסיה, דיסגרפיה ועוד הצלחתי לעבור בהצלחה את השנה הראשונה. אך לצערי, או, נכון יותר לשמחתי, זה לא קרה בשנה השנייה.
אתם בטח תוהים אם כך, מה כ״כ משמח…?
ההחלטה של ביה"ס שלא לעלות אותי כיתה, הובילה את הורי להעביר אותי ללמוד בתנאי פנימייה בכפר הירוק. במבט לאחור למרות קשיי ההסתגלות, השינוי הציל את חיי!
"הפרעה" כמתנה, משבר הזדמנות לצמיחה חדשה
פסקת הפתיחה נועדה לתאר לכם בקצרה כיצד "המיוחדות" לה זכיתי פיתחה בי יצירתיות ויכולת הישרדות. היום אני במודעות גבוה לזה שאני שונה מאחרים ומתקשה לתפוס ולהבין תחומים מסוימים. כבר לא נלחם. בתוכי אני ער לכך שאני מוביל בפער גדול על אחרים, בתחומים אחרים. העובדה היא שבזכות כלים מתאימים, פרקטיקה ורצון לשנות את מצבי, אתם קוראים מאמר זה. כלומר גישה נכונה ובונה "להפרעות קשב וריכוז" ו "תבניות" פסיכולוגיות אחרות, עשויה להעניק כלים מתאימים להתעלות והתגברות.
רק בשירות הצבאי נפלו לי האסימונים והבנתי לראשונה שאני כותב עם שגיאות כתיב: אל"ף", ה"א ועי"ן התערבבו וכמוהן טי"ת ות"ו. האות יו"ד חגגה בכל מקום אפשרי שמא היא תחסר. אח"כ ניסיתי לתקן ואז המצב התהפך, היו"ד פשוט נעלמה.
נורא התביישתי נמנעתי ,ככל שיכולתי, מלכתוב והתחלתי לשבש את הכתב היפה שהיה לי, כדי שלא יתפסו אותי בקלקלתי. עד היום, למרות שהרבה משגיאות הכתיב תוקנו, עדיין נשאר לי כתב החרטומים שמקשה אפילו עלי לקרוא את מה שאני כותב.
בלוג אישי – חנן חיים סרן
לפני כ 20 שנים חל מהפך בחיי. בעקבות תביעה משפטית, עורכת הדין שייצגה אותי דרשה ממני להעביר לה התכתבויות בקובץ WORD. לפתע הרגשתי כאילו נולדתי מחדש, גיליתי את קיומו של מתקן שגיאות כתיב וניסוח מילים. יחד עם עולם האינטרנט – פתחו בפני צוהר שהלך והתרחב.
התחלתי לכתוב ב WORD סיפורים, ממאורעות שחוויתי והשאירו בי חותם ולשמור אותם בתיקייה.
לפני כ 7 שנים מדריכתי, אור ברנשטיין המדהימה עיצבה וערכה מחדש את האתר האישי שלי, "חנן חיים סרן-ליווי לצמיחה מתוך משברים". היא ליקטה ושזרה את התוכן החדש במאמרים המקצועיים, יחד כתבנו כמה מאמרים חדשים…
"אתה בלוגר"! אור אמרה לי באחת הפגישות, צחקתי כל כך 🤣.
"אני בלוגר?!" 😨
וכך נולד לו הבלוג האישי שלי באתר.
לקח זמן מה, הצטרפתי לצוות כתיבה והשדה האנרגטי והכוח שנוצר ממרכז הקבוצה התומכת, פתחו בי את מעיינות הישועה, ממש מדהים. הביטחון העצמי גדל והנה אני כאן עבורכם בעוד מאמר.
היום הכתיבה היא אהבת חיי, ממש תרפיה לנשמה. אני יכול לשבת שעות ולכתוב, אפילו שאני מהכותבים באצבע אחת או שתיים, אז מה?! למדתי להיעזר בילדים שלי ובחברתי שרה לוזון הענקית, שעוברת אחרי המאמרים שלי ודגה טעויות "דיסלקטיות" שעדיין לא תוקנו.
תרגיל פשוט וקל ליישום
המלצה חמה, שבו בתנאים הנוחים לכם וכתבו באופן אסוציאטיבי חמש-עשר דקות ברצף. בלי להתחשב בשגיאות כתיב, וללא עצירה לצורך תיקוני תחביר. פשוט תכתבו, בידיעה שבעוד רבע שעה תוכלו לקרוע את הנייר לגזרים והטקסט יעלם כלא היה / למחוק את הקובץ במחשב. אף אחד לא יקרא זאת לעולם.
אני יכול להעיד שעלי זה עובד באופן מדהים. הכתיבה מאפשרת לי לבחון סיטואציות מזוויות שונות, להרגיש שאני מרפא את הגוף והנפש באמצעותה. התהליך מסייע לי לארגן בתוכי מארג רגשי עם פרספקטיבות בריאות וחדשות.
תמיד יש על מה לכתוב. האגו שלנו עובד שעות נוספות. מעוות לנו את תפיסת המציאות, סוחט ומשאיר אותנו ללא כוחות, שולט ומנהל את העולם הפנימי שלנו כראות עיניו. היום לא קיים בי עוד אותו פחד מהתמודדות עם אירועי העבר, אפילו אלה הטראומטיים ביותר. נבנתה בי מודעות ברורה, לא ניתן לצעוד קדימה לעתיד מבלי להישען על ניסיון העבר!
