וואלה הרגשתי ממש ב"עננים" כאשר אספתי אותה. חולצה פרחונית זוהרת אדומה, שיער אדמוני חום כזה מבצבץ מכובע צמר מנומר, עיניים ירוקות אפורות חצי חיוך שובבי. כמעט כמו פגישה ראשונה 🙂
.
שיתפה אותי שהיא שחיינית מותיקי בריכת גורדון, והיא בכלל גרה בבקעת אונו ממש בהתחלה.
הרגשתי נבוך ומתוסכל. לפעמים אני מתעצל לרדת במעלית 17 קומות, לחצות את הכביש לקאנטרי השכונתי ל"הרביץ" כמה בריכות, צריך כאלה כוחות גדולים שאפילו מנופי אבי לא מספקים. אז שלחו אלי את א' להראות לי מה זאת נחישות בלי ויתורים. א' נוסעת בקו 55 לשחות במי ים מלוחים. זה מטורף חשבתי מאיפה לוקחים כאלה כוחות?

.
"הזמנתי לנו מקום מיוחד כבר אמש. שלא יפריעו לנו הסובבים." הפעם היא גמרה אותי הרגשתי כאילו אני חי בסרט של שנות ה 30.
אז הורדתי את הגברת כמו בסרט בכניסה לקפה זליג. "אני ארד כאן, אתה תמשיך קצת הלאה תחנה מצד ימין. יש מדרגות בהמשך יובילו אותך ישר לביפנים."
.
א' ירדה מהרכב וללא התראה מוקדמת #הפולניה_שבי נעורה משנת היופי והחלה בקיטורים. גל קריזה, ביקורתיות, אגו שרואה רק את עצמו ולא ממש רואה את האחרים. במקביל כפולניה ותיקה מאזנים אותם רגשות אשם מעורבבים עם רחמים עצמיים. אתם מכירים את זה שאתם צועקים למעלה, למטה, לצדדים, מרגישים שבא לכם לברוח. אבל לא נעים מה יגידו האחרים?
.
כפי שתיארתם פולניות לא בורחות. ואפילו הזזתי את האגו ונכנסתי כפי שהורתה לי א' דרך המדרגות לקפה זליג ישר לביפנים.
.
"אז ספר לי מה אתה עושה אני ממש סקרנית", א' תקעה מבט כזה שלא הותיר הרבה תירוצים. "מה תאריך הלידה? שאלתי." נדהמתי, חברים הגברת עברה כברת דרך ארוכה, ארוכה מאוד. כמעט עפו לי הגבות, היא לא רחוקה אבל בדרך לעשור התשיעי, עד 120 ממש אישה כלבבי. המזל האיר לה הדרך, ביפנים עמוק נִשְׁאֲרָה אותה ילדה קטנה, בזכותה נשארה פעילה כמו נערה. ויטאליות, סקרנות, תשוקה שלא מאפשרת מנוחה. אינטואיטיבית, פדנטית ומאד מאד רגישה.
.
ישבנו על פגישת עסקים מרתקת כמו שלא חוויתי מאז קום המדינה. היא מדברת על תוכניות ופנטזיות עסקיות כמו אותה נערה. אשת מכירות ממולחת שלווה ורגועה. ביני לביני חשבתי, יש עוד הרבה מה ללמוד…
אם א' הייתה צעירה בכמה עשורים, לא הייתי מהסס לרגע…
.
החיים משעשעים, אנו עוברים מצבים בכל רגע "מתהפכים".
האגו אותו מנגנון ערמומי, לפעמים לוקח אותנו ללה לה לנד פנטוזים ודמיונות.
לו רק נצליח לנטרל את אותן פולניות ש"דופקות" את אותן הזדמנויות?!