פעם כשהייתי קטן שרצו לומר על מישהו שהוא בודד אמרו עליו שהוא "חי כמו כלב". כלבים חיו בחוץ היה להם בית קטן במקרה הטוב שקראו לו מלונה. אומרים שהחיים הם גלגל. נראה לי שהכלבים התעצבנו והיום כלבים חיים יותר טוב מבני אדם.🙃

במסגרת המחויבות ההורית אחת לתקופה אני קופץ לעיר הגדולה, לבקר את הבת שלי הבכורה. עושים יום של כיף מטיילים קצת ברחובות, מסניפים את הים והעיקר נהנים מהביחד. זמן איכות כזה שמדברים על הכל ואף אחד לא מפריע.
מאז שפָאוּ נכנסה לחיי ביתי היה עלי לעבור משוכה. ולקבל אותה אחר התעקשות כחלק אינטגרלי מהמשפחה המתרחבת. כך שכל מפגש אפילו בזמן איכות פָאוּ נוכחת.

חיי כלב בעיר הגדולה

אם פעם הגדירו התבודדות – חיי כלב. היום כלב ישן עם בעליו במיטה. תל אביב הדהימה אותי, זה לא חדש. ישבנו בבית קפה דקל פָאוּ ועבדכם הנאמן. דבר ראשון המלצר הגיש לפָאוּ קערת מים שחורה על השולחן. יחס כמו לכל הולך על שניים. וזה לא נגמר, המלצר באיזשהו שלב הביא לפָאוּ חטיף על חשבון הבית. לדקל שקיות קקי שחורות בנרתיק מיוחד מוצמד לרצועה, נמצאות בשפע בכל גינה ציבורית, אוספים איתם צואה. כלבים זוכים לקבל שרותי רפואה, בתי חולים, ביגוד אופנתי, אביזרים ומזון משובח.

בארוחות שישי למדתי לשחרר את הפולניה, פָאוּ מרגישה כמו בעלת הבית. אפילו זוכה למנה מיוחדת המבושלת עבורה. יש לה צעצועים, בגד חם צהוב מנומר או ורוד בוקלה מהודר לחורף הקר, כרית אישית גדולה עליה היא נחה. כאשר מעניקים יחס חם ואוהב לכלב הוא ממש מתחבר ללב והופך להיות חלק ממך.
הכי מדהים, לאחרונה דקל התארחה כמה ימים אצל חברה טובה עם תינוקת מדהימה בשלב יניקה, לא יאומן קרה, אחרי יום פָאוּ החלה לייצר חלב.

מעניין איך היום האקדמיה ללשון מגדירה חיים לבד? כי קלישאה – "חיי כלב" כבר לא רלוונטית, בוודאות בעיר הגדולה.

אלוהים ברא את החמור ואמר לו: "תהיה חמור….
אחריו ברא אלוהים את הכלב ואמר לו:" אתה תשמור על בתי הבריות, תהיה חברם הכי טוב, תאכל את השאריות שיתנו לך ותחיה 25 שנה". נאנח הכלב וענה: "ריבונו של עולם, אני אהיה כלב, אבל לחיות 25 שנה ככלב זה יותר מדי. אסתפק ב-10 שנים". אלוהים התחשב גם בו ונענה לבקשתו.

הכלבים לא פראיירים ראו כי טוב, היום תוחלת החיים של כלב אפילו הכפילה את עצמה.