רציתי רק לגונן עליה לעטוף אותה בחום ואהבה. נפגשנו בימים שנקבעו מראש, קוראים להם בז'רגון מקצועי "הסדרי ראיה".
דיה הגיעה מביה"ס, הורידה את התיק מכתפיה קרוב לדלת הכניסה, חיבוק חם ומיד השתרעה על הספה מול הטלויזיה. כך עד לארוחת הצהריים. ומיד לאחריה, רוב שעות היום והערב לא ניתן היה לנתק אותה מהמרקע.
ניסיתי בכוחות גדולים לעודד אותה, לעזור קצת, להציע לה לפנות את השולחן לאחר הארוחה. אך מיד נתקלתי בהתנגדות אלגנטית: ״עוד רגע אבא״ הייתה משיבה בד"כ. (רגע – יחידת זמן שאין לה הגדרה מדויקת, במיוחד בקרב ילדים). וכך יכול היה לעבור יום שלם. אם בכלל.

דיה מתנדבת בפינת קפה כנס הקבלה העולמי

השפעה – הוא חוק טבע

היה לי חלום, שלשמחתי הצלחתי לממש, שילדי יטעמו ויחוו את כנס הקבלה העולמי שנערך מדי שנה. בכנס השתתפו אלפי חברים ומשפחות תלמידי חכמת הקבלה, מהארץ ומכל העולם.
בכולנו מתגלה בכל פעם מחדש, יכולת אדירה, להפיק אירועים רחבי היקף במינימום עלות וזמן. כולנו נרתמים לפעולה, כל החברים כאחד, כל אחד כמידת יכולתו.
השפעה היא פעולה בה אדם יוצא מעצמו ופועל לטובת הזולת והכלל ללא מטרת רווח אישי.

והנה הגיע היום המיוחל, דיה ואני הגענו נרגשים לכנס שנערך בגני התערוכה. הייתה שעת צהריים, זמן הארוחה. נהנינו מהאוכל הטעים ובעיקר מהחברותא עם החברים הרבים שהגיעו מכל העולם והחוויה הייתה כ"כ מרוממת.
בתום הארוחה הושבתי את דיה בשולחן קרוב אלי ושיתפתי אותה. "אני תורן פינוי סעודה. תוכלי להמתין עד שאסיים?" כמובן שדיה אישרה בחיוב. לבשתי סינר לבן, על ידי כפפות חד פעמיות והתחלתי במלאכת הפינוי וניקוי השולחנות.
לאחר דקות בודדות דיה נגשה אלי בהתרגשות בנמרצות שאינה אופיינית, עיניה נאורו משמחה. "אבא שים לי כפפות וסינר, אני רוצה גם". לא היה שולחן שהילדה לא פינתה בזריזות והתלהבות מדהימה. נשארתי המום, דמעות של אושר זלגו ללא שליטה.

הרגשת תלות הדדית מקרבת לבבות

מדוע דווקא עכשיו, כאשר אנו נלחמים וכל המדינה במצב רוח כל כך דרוך ומודאג, מצאתי לנכון לשתף במה שחווינו לפני למעלה מעשור?!
התכוונתי לשתף אתכם בחוויה אישית מחיי הפרטיים, אותה תוכלו לקשר למציאות היום.

מרגש לראות כיצד הרגשת התלות ההדדית, לאור המצב הביטחוני, מקרבת בינינו, אנשים שהיו עד לפני רגע מנוגדים בדעותיהם. מתגלות בינינו יוזמות משותפות מופלאות, מבורכות: המונים מתגייסים לחלק אוכל לחיילים, לאסוף בגדים, לעזרה הדדית בכל דרך. הנוער מתנדב בפעולות רחבו היקף, המון פעולות משותפות לטובת הכלל יוצאות לפועל ומעניקות כוח רב לחיילים, למתנדבים וכולנו תקווה שרוח האחווה והתפילה מהדהדת גם בלבם של החטופים וממלאה אותם בתקווה. ממש מורגש שכל מעשיי ההשפעה שלנו כל האחד למען כולם, מאחדים אותנו כעם.

מתוך אותו רצון מולד, מקולקל, הרואה רק את עצמו באופן מוגבל, מבקר, שופט מאשים ומגביר מיום ליום את קולות הפרוד, ושנאת חינם בכל דרך בהאשמות הדדיות בתקשורת, בפוליטיקה וברשתות החברתיות, נוכל לקום להשתנות. להחליף גישה, לאמץ רצון אלטרואיסטי, המבקש יכולת לראות ולחוש את טובת האחר הכלל והמדינה כולה.
חילוקי הדעות מובנים, הגישות השונות כולן תמשכנה להתקיים בנו ויחד עם זאת מעליהן תתקיים בנו הבנה וחמלה, קבלת האחר השונה ממני בנקודת מבטו, ויחד עם זאת אחים אנחנו. ומתוך שיתקיים בנו הרצון להציל את המדינה שלנו מצלילה למצבים קשים יותר, נקום ונשנה כוון.

הבוקר קראתי בזוהר הקדוש: התענוג קיים רק בהשפעה. ונזכרתי בסיפור הקטן של דיה בתי הקטנה ושלי.

פסקה .138 הטבה שלמה, בשיעור הגדול שחשב עלינו, איננה, אלא בהשפעה, שהיא תענוג בלי שום גבול וצמצום. משא"כ הקבלה לעצמו, היא מוגבלת ומצומצמת מאוד, כי השְׂביעה מכבה תכף התענוג.

("ליל הכלה", הקסה"ז)
רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י)/זוהר לעם
מחשבת הבריאה

בכל אחד מאתנו קיים ניצוץ של השפעה. אם נפתח אותו ונתרום לסביבה חום, אהבה, תמיכה, עזרה נקבל מילוי הרבה יותר גדול ללא גבול. כזה שלא ניתן להסביר במילים רק לחוש בכל הלב.

תשאלו את דיה…