זו הייתה האהבה הכי גדולה שלי, זה לא שלא אהבתי לפני כן, אני כבר לא צעירה. הייתי משוכנעת שכבר לא אצליח לאהוב אחרי כל כך הרבה משברים שעברתי בחיי.
זה היה קשר שנבנה בהדרגה, הרגשנו כל כך קרובים, ממש לב אחד. ואז, "פיצוץ", הרגשתי שברגע אחד הלב נשבר. זה כמו ששמעתי פעם בסיפורים של אחרים. לא יכולתי להפסיק לבכות, איבדתי תיאבון, רציתי רק לברוח לשינה. לא יכולתי לקבל את השבר הזה, חייה בי עמוק תקווה שנתגבר על המצב ונחזור לאהוב כמו פעם. אך לצידה קול פנימי, איזו אינטואיציה חזקה לחשה לי שהפעם זה נגמר. ככל שחלפו הימים התבססה ההבנה אך ההתמודדות הרגשית נעשתה קשה מאוד, מאוד.
ניסיתי בזהירות לרכך את ליבו הקפוא, אך נתקלתי בחומה. חלף לו זמן מה כך עד שיצא המרצע מהשק. גיליתי את הקשר שלו עם "האחרת", שנרקם לחרדתי, עוד בהיותנו יחד. הרגשתי שאני נשרפת מבפנים. לא יכולתי לישון או לאכול, הרגשתי שאני רוצה להעלם מהעולם הזה לעד. נסגרתי בתוך עולמי מתבוססת בים של רגשות אכזבה וכאב בלב.
מה שהציל אותי, היו הילדים, העוגן ששימשתי להם. המחשבה על הנזק שעלול חלילה להיגרם להם מילאה אותי כוחות לא ליפול לגמרי למרה שחורה.
לב אבן שנסגר
עברתי פרידות קלות חלקם קשות שוב אינני צעירה. קשרים עם אנשים שדרכנו הצטלבו לזמן מה והקשר שינה צורה, הותיר בליבי חותם נקודה קטנה לפעמים חלל גדול.
אך הפעם נוספה נקמה. הרגשתי שהלב שלי נמצא בידיים שלו והוא מתעתע, חובט, פוגע בכל תא ותא. הייתה בי הרגשה שיום אחד הוא יצטער וינסה לחפש את אותה קירבה שהייתה לנו. ואמנם כך קרה, אך תחושת חוסר אמון, ההשפלה כעס נוראי בכל פעם שהוא ניסה להתקרב. הרגשתי שהוא מנצל מריבה עם "האחרת" ומשתמש בי כקרדום לנקום בה, כפי שנהג בי לאורך התקופה. זה עורר בי גועל ודחייה שלא הצלחתי לדחות. הרגשתי שאותו לב אבן למעשה נמצא בי, אותו לב שסגר את עצמו כדי לא להיפגע שוב.
כך זה נמשך שבוע ועוד אחד, חודש ועוד חודש, חלפה לה שנה. הקושי, הפגיעה, הרצון שלא מומש הכבידו נורא, אך מנגד גיליתי בתוכי כוח חדש, שאפשר לי להתנתק רגשית מהעבר ולהיבנות מחדש.
כך הצלחתי ליצור הווה חדש.
הצלחתי לשמור באדיקות על מספר חוקי ברזל שתמכו ועזרו לי לצאת משברון הלב לאורך כל התקופה הקשה:
לא ליפול לשתייה חריפה, כדורים נוגדי דיכאון (שהשוק מוצף בהם) או סמים.
הגברתי ככל שיכולתי פעילות ספורטיבית, הרווחתי התרוממות רגשית וגוף חטוב.
לאורך התקופה נעזרתי במטפלים הוליסטים. הרגשתי שקיימת בי אנרגיה תקועה. כך השתחררו אותן מצוקות מנפשי הפצועה, הפגועה.
נעזרתי בשיחות עם מטפל המלווה לצמיחה מתוך משברים, שנתן לי כלים להסתכלות שונה על החיים.
נתמכתי וחוזקתי בתמציות פרחי באך שעזרו לי להניח לעבר. העצמתי חולשות והתגברתי על הדיכאון.
היום אחרי תקופה אני לא יכולה לומר שהכאב לגמרי חלף. הוא נמצא שם עדיין מכוסה בהרבה שכבות. לפעמים צפים זיכרונות טובים ואפילו זיק של תקווה, שמיד כבה מוצף בזיכרונות הקשים. אני מנסה להתעודד ולראות את הדברים הטובים שקרו. זכיתי לאהוב, זה לא מובן מאליו, השינוי הגדול שעברתי, ההצלחות, ההתגברות המחשלת על הכאב הרגשי.
ההבנה שהלכתי לאיבוד בקשר הזה, הייתי עסוקה בלרומם, לחזק לתמוך. שלא תבינו אותי לא נכון זה מילא אותי עד אין סוף, אני עדיין מאמינה שזהו הבסיס לאהבה. אך תחושת הבגידה ממי שהיה אהוב ליבי הצביעה לי על הצורך לאיזון בקשר. במבט לאחור הבנתי שחוויתי התעללות נפשית קשה ומתוכה זכיתי לגלות בתוכי חוזקות שלא ידעתי על קיומם. לכן חשוב היה לי, וגם אפשרתי לך, להוציא את הסיפור האישי שלי לאור. בתקווה שמי שחווה התעללות דומה יקרא אותו ויקבל כוח להבין שהחיים הם מעל הכל! שאפשר להיעזר באנשים ומטפלים כמוך חנן חיים, שעזרו לי להיבנות מחדש.
♣ תודה והערכה רבה לענבל (שם בדוי) שאפשרה לי לשתף את סיפורה האישי.
