ה 10 בספטמבר מוכרז היום הבינלאומי למניעת התאבדויות.

דיכאון, ייאוש ארוך טווח מוביל בכל 40 שניות אדם בעולם ליטול את חייו, בחישוב מהיר קרוב למיליון מתים סביב העולם בשנה. הקורונה הקפיצה נתונים המעידים שבארה"ב יש עליה פי 2 מהסובלים מדיכאון, אחד מכל 4 אנשים שוקל ברצינות להתאבד. אצלנו בארץ עלייה ניכרת בשיעור האובדנות אפילו בבני נוער מתחת לגיל 15. כמו כן עלייה ניכרת בפניות לער"ן בעקבות המצב..

אנשים מתאבדים לא מצליחים למלא את תחושת המלנכוליה והריקנות. יכול להיות להם הכל אך תחושת הריקנות הרבה יותר גדולה.

קצב החיים המטורף בו חיינו בניסיונות שאב למלא את אותה ריקנות פנימית, מביא הרבה אנשים עד הקצה. המגפה העולמית הופכת את החיים לצורת חיים חדשה שמקשה על רבים להתמודד. צורת החיים שהורגלנו עוברת שינוי בעקבות המגפה. לרבים קשה מנשוא הבדידות, המרחק הפיזי, שעמום, איבוד מקום העבודה וחרדה מפני חולי הן סיבות מספיק טובות כדי לשקוע לתוך עצבות והרגשת חוסר טעם בחיים. הבעיה היא שאנחנו לא מבינים עדיין איך להפוך ולהביט שונה במצב החדש, ולראות את הדברים הטובים שהוא הביא עמו.

לא נראה שהשארנו הרבה דברים להתגעגע אליהם. חברה צרכנית ושטחית, כל אחד בניסיונות אובססיביים להוכיח כמה הוא טוב יותר מכולם, דחף ההיסטרי לטוס ממקום למקום, מונצחת בתמונה לאינסטגרם עם חיוך "מזויף" כדי להרשים ולהרגיש שווים בעיני הסביבה.
יחסים אכזריים רווי שנאה הובילו אותנו להתפרקות התא המשפחתי, דיכאון וחרדה השיגו את המקום הראשון במחלות הכרוניות בארץ ובעולם. הגענו לפתחה של מלחמת אחים בעקבות חוסר תפקוד ויכולת ההתמודדות של הממסד עם המצב החדש.

המירוץ היומיומי מטשטש את ההחמצה הגדולה

הקורונה מביאה סקרנות, חידוש או הבנה שזו דווקא הזדמנות לשינוי חיובי. באין ברירה אנו נאלצים להרפות.
בואו נוריד את הרגל מהדוושה, מהמירוץ היומיומי בו אנו מפסידים את הקשר עם המשפחה, הילדים, בני הזוג, ההורים, עם עצמנו. מפספסים את רגעי האושר הקטנים. נתחיל להבין שיש אפשרות לחיים אחרים המתבססים במקום תחרות אחד בשני, על ויתורים הדדיים.

החיים לא בורחים, ואנחנו לא יכולים לברוח מהם. בואו נבנה חיים חדשים אמנם רחוקים מבחוץ אך קרובים מבפנים. יד מושטת, לב פתוח וחיבוק פנימי חם ואוהב יוכלו למנוע את מקרה ההתאבדות הבא!