"יהודית אני חייב עזרה בבקשה!" כמה אופייני לנער מתבגר להתעסק בזוטות בדיוק ביום שישי בצהריים כשכולם טרודים בהכנות לשבת. "יש לי מסיבה אני חייב לחדש את המכנס לפי צו האופנה". אני הגיתי את הרעיון- היא הייתה הזרוע המבצעת. יהודית הייתה תופרת מקצועית, שכנה, מורת דרך לחיים אמיתית. עשרות שנים ליוותה עזרה, תמכה, נתנה ללא גבולות. ממש מתנה לכולנו שזכינו לקרבתה.
פתחנו את מכונת התפירה – זינגר שחורה וכיוונתי בהוראות מדויקות: "ירך עליון צמודה, שחס ושלום יהיה כפל אחד, בד ג'ינס בחלק התחתון כדי שיהיה סנטרופז ושיכסה את הנעל עד הריצפה״. כסף לא ממש היה. כך למדתי מיהודית לעשות "מהלימון לימונדה", פאשניסטה אמיתי.
המראה החיצוני הופך להיות חלק זניח בעלילה
אתם בטח מכירים את זה, החיים "משנים כיוון". פתאום אנו מוצאים את עצמנו מול עומסים ומצבים שונים. המראה החיצוני הופך להיות חלק זניח בעלילה.
יהיה זה שקר לומר שנגמלתי לגמרי מהעיסוק במראה החיצוני, אבל אפשר להודות שהרבה פחות מפעם. התעגלתי, שער רב נפרד מהפדחת, קמטים בצבצו ולצד השינוי החיצוני, הלכה הפנימיות והתפתחה, קורנת מהלב לכל הסובבים במעגלי חיי. ולא בזכות איזה מכנס יפה או חולצה חדשה.
החיים מזמנים לנו התמודדות עם מצבים המתחדשים בקצב הולך וגובר. ודווקא שהם תופסים כיוון חדש ועולים בנו רגשות כבלבול, חוסר אונים, כאוס, פחד, או חרדה, מזומנת לנו התחדשות.
הנטיה הטבעית שלנו היא לשמר את המצב כפי שהוא בדרך כלל. להישאר בנוח במוכר וידוע. אך הוא כבר לא כאן, המציאות דוהרת קדימה, מובילה אותנו להתפתחות וצמיחה.
תחושה מלאות רגעית
זהו אותו חלון הזדמנות שחוויתי על בשרי. כך באמצע החיים, נפרדתי מהרבה דברים חיצוניים שנתנו לי תחושה של מילוי רגעי, שהריצו אותי באוטומט אחר הריגוש הבא. הגעתי לשבר ותסכול, תחושה שאני רץ סביב הזנב של עצמי. אותו בור בלב הלך וגדל. עוד בגד חדש, מכונית, רהיט, דירה. ריצה מטורפת אחר הפרנסה ואני, אנא אני בא?
השאלה הזו הובילה אותי למחוזות נפלאים שפתחו לי את הנשמה. נפרדתי בכאב וקושי מפרדיגמות, נטמעתי בסביבה חדשה שמלמדת אותי בכל רגע את חשיבות הקשר הפנימי בינינו לעומקה. כבוד הדדי, הערכה, חיזוק ותמיכת סביבה נפלאה של חברי אמת, הולידו בי דברים נפלאים, שהיו מכוסים בכל כך הרבה לבושים מטופשים וחיצוניות חסרת ערך. זו החברה שעודדה אותי לכתוב לכם, לנסות ולשתף אתכם הקוראים בדרך המיוחדת שזכיתי לצעוד בה.
רכשתי יכולת לראות את המציאות כשלימה, מרהיבה ומטרתית, מורכבת מפרטים הקשורים האחד לשני באופן מבריק ומדויק. כמו גוף אחד שהחיבור בין כל חלקיו יוצר שלמות מופלאה המתעלה לאין ערוך על הוויתו של חלק בנפרד. שיניתי בעיקבות הלימוד את גישתי כלפי הסובבים. הרגשה של אושר פנימי מתחדשת וממלאה.
הקשר בינינו שנשבר
הבנתי שהעולם כולו הינו שלם אחד, אך אנחנו חווים קשרים שבורים. מתוך תחושת ההופכיות בין הרגשת הפירוד לכאורה לחיבור. חיים במציאות מפורדת ואגואיסטית כניצוצות נשמה אבודות הכמהות לחזור ולהתחבר.
נקודה קטנה בלבי דרשה תשובה לשאלות רבות ניסתה להבין מה היא מטרת חיי. הסתבר לי בדיעבד, שלא נתנה מנוח כבר מגיל צעיר, הציקה ולא הרפתה. חיפשתי בזכותה תשובה, גם כשלא ידעתי כל כך למה, עד שהגעתי לחכמת הקבלה. אותה נקודה שינתה לי את כללי המשחק. הערכים עליהם גדלתי פינו את מקומם. חיפשתי משמעות לחיים, כשהבנתי שעוד חפץ, מכנס יפה או חולצה, כבר לא יעשו לי טוב בנשמה.
זכיתי למצוא סביבה שמעלה את ערך הפנימיות ומלמדת בניית קשרים נכונים, על פני חיצוניות שאותי הותירה ריקן.
זה מחזיר אותי ליהודית ז"ל, שכנתנו המדהימה, שמסירותה ללא גבולות, מילאה אותה באושר, חום ואהבה.
לא יכולתי להבין את דרך החיים באותן שנים. צרכתי אותם בטירוף, כמו כולם ונשארתי מותש ומרוקן. אך כאליסה בארץ הפלאות, זכיתי לצעוד ב"דרך האבנים הצהובות" ולשוב הביתה מאושר.
