• מה העצה שלך לאנשים שרוצים להפוך את התפקיד הנוכחי או מקום העבודה שלהם למשמעותי ומעורר השראה?
• מה עשית בעבר כדי למקד מחדש ולמצוא מטרה בעבודתך?
בשתי שאלות אלה, פנה אלי בשנית Andrew Seaman, עורך חדשות בכיר בחדשות לינקדאין, המביאות לכם את החדשות העסקיות והתובנות הנדרשות כדי להישאר מעודכנים.
תודה אנדרו סיימן על פנייתך הנושא רחב, בחרתי להשיב תחילה לשאלה השנייה: מה עשית בעבר כדי למקד מחדש ולמצוא מטרה בעבודתך?
אז כמו רובנו, בין גיל 20 ל 30 סיימתי לימודים והתחלתי לעבוד בחברת אקרשטיין תעשיות. אחרי ארבע שנות עבודה, עברנו מבניין משרדים קטן בו עבדנו כמו משפחה, למשכן חדש גדול ומרווח. אופי העבודה השתנה לאט לאט נוצר ריחוק ושינוי במארג הרגשי בין עובדי החברה.
מצאתי את עצמי מתוסכל, שחוק, חסר סבלנות, ללא כלים לקדם את עצמי לתפקיד הבא. כל אלו היוו את המניע להחלטה לחפש מקום עבודה חדש.
התפטרתי, אך מהר מאוד הבנתי שגיתי בהחלטה. הייתה זו שנה קשה עבורי. מתוך הקושי התבגרתי, התחשלתי ונבניתי מחדש. התמזל מזלי ושבתי לאחר כשנה לאותה חברה. הפעם לתפקיד ניהולי, בו התפתחתי ופרחתי לאורך שנים. נפתח בפני חלון הזדמנות די נדיר שהביא לחברה ולי תרומה גדולה.
חלקו של עולם העבודה בקביעת מדד האושר
שנים לפני תחילת עבודתי בחברת אקרשטיין, החלו תמורות בעולם העבודה. עברנו תהליך שינוי מואץ: יצרנו תרבות עבודה תובענית, שאותה מתמרצת אשליית יצירת חיים טובים יותר!
חיינו במעין "בועה" תרבותית הגורסת שע"י התקדמות ושגשוג כלכלי, נאפשר לעצמנו חיים טובים יותר, זאת למרות שהמציאות טפחה על פנינו פעם אחר פעם. יצרנו אווירה המעודדת השקעת שעות רבות במקומות העבודה.
התקדמנו כלכלית וטכנולוגית אך מנגד עבדנו ללא הפוגה. עבודה ללא מסגרת וגבולות, דורשת זמינות סביב השעון הפכה למציאות עבור רבים מאיתנו.
אנשים "נמדדו" על פי סטטוס בעבודה, פחות ופחות על פי ערכיהם כבני אדם. גם בשיח החברתי, אפילו בשיחות סלון, הפך נושא התעסוקה מרכזי ונושאי תרבות, ספורט ועוד נדחקו הצידה.
- הצעירים, "דור ההייטקיסטים", נשאבו לעולם העבודה. לא נותר להם זמן פנוי וכוחות לפתח מערכות קשרים הדורשות השקעה.
- אימהות התרוצצו במעגל העבודה מותשות מהמאמץ האין סופי לחלק את זמנן בין המחויבות לעבודה, לבית ולילדים.
- הזוגיות הפכה מתסכלת, נשים דרשו מהגברים שוויון בלקיחת אחריות ויחד עם זאת חלחלה אט אט ההבנה שעוד שמלה או חופשה לא ממש ימלאו את החור שנפער בלב.
- רבים שבו עם ערב לבתיהם עייפים, "נשפכים" מול מסכי הפלזמה לתכניות ריאליטי או מול משחקי המחשב. לא נותר כוח למשפחה ולילדים ובוודאי שלא להשקעה בזוגיות.
משכך, אין פלא שאחוז הניידות בין מקומות העבודה כל כך גדול. רבים סברו שהחלפת מקום עבודה, תביא מזור למצוקה רגשית אליה נקלעו.
זו הייתה תקופה מטורפת שהביאה רבים מאיתנו לחיפוש אחר משמעות אחרת לחיים.
נשאלת השאלה: איך אפשר לשנות את התמונה העגומה?
השינוי המשמעותי ביותר חל בעקבות וירוס הקורונה שהביא, לראשונה בהיסטוריה, שינוי חובק עולם.
עברנו תקופה ארוכה של ריחוק והסתגרות. מקומות עבודה נאלצו לפעול באופן חלקי מאוד ולהרחיק פיזית בין עובדים לעבודה מהבית.
כיום, מששבנו כביכול לשגרה. רובנו מדווחים שלמרות שכלפי חוץ כאילו כלום לא השתנה, בפנים משהו נשבר. פחות קרובים פיזית ונוצר מרחק בין הלבבות.
בעוד שרבים יאלצו ללא ספק לחפש מקומות עבודה ופיתוח קריירה חדשה במהלך החודשים הקרובים, רבים אחרים יעדיפו לא להסתכן וייקחו החלטה להישאר במקום העבודה ובתפקיד הנוכחי.
מחפשים יציבות ותחושת ערך מחודשת
כל עוד מערכות הקשרים האישיות בעבודה פרחו ושגשגו, השקענו, היינו חיוניים, יצירתיים ביקשנו תרומה גדולה לעצמנו אישית ולחברה.
כשחל שינוי לרעה: תחרותיות, מרפקנות, דורסנות של קולגות שהתקדמו ותפסו תפקידי מפתח, ירדה המוטיבציה, חלה שחיקה ולאחר תקופה של סבל, אנו מוצאים את עצמנו מחוץ למעגל העבודה.
מחקרים מעידים שעובדים יעדיפו אווירה חיובית וטובה במקום העבודה, על פני תוספת שכר!
אם ניצור אווירה של קרבה, שיתוף פעולה, אמון ומשפחתיות נשיג תוצאות רצויות – תיקון הקשרים בינינו. נרוויח שינוי באקלים החברתי, יצירת מרכזי חשיבה, עליה במוטיבציה ונאמנות, העובדים יגיעו כל בוקר בחיוך ושמחה לעבודה. נתגבר על "אגירה שלילית".
כך מתוך התקשרות מיטבית, נבנית אינטליגנציה רגשית חדשה ,המרוממת את רוח החברה.
מכאן השמיים הם הגבול להצלחה.