זרקו אותי מהבית לפנימית הכפר הירוק כי נשארתי כיתה. אמירה קשה, אך כך הרגשתי, על פי תפיסת המציאות שלי כנער בכיתה י'. היום במבט לאחור וכאב לילדים בוגרים אני יכול להתחבר לשיקולים שהניעו את הורי לקבל החלטה כה קשה. מנקודת מבטם הסביבה השפיעה עלי לרעה. אפילו היום, שנים רבות אחרי, עדיין קשה לקבל או להסכים להחלטה. נשארתי כיתה לא בגלל החברים ועל כך אולי אכתוב מאמר נפרד זה סיפור מתובל.
אך מנגד אני יכול להתוודות, הכפר הירוק שימש קטליזטור לשינוי שהציל בדיעבד את חיי.

נשמע קצת הזוי, אני יודע, אך במקום לשקוע במרה שחורה, מהר מאוד התחברתי חברתית, התחזקתי, התבגרתי, נהניתי מהשינוי שחל בחיי. טוב נו, לפעמים יש קצת נפילות, אבל כך בנויים החיים, על כך נְדַסְקֵס בהמשך.

בחרתי בתחום עיצוב גנים ונוי להתמחות בפרויקט הגמר, החלטה שהובילה ללימודי אדריכלות מבנים אחרי הצבא. עם סיום הלימודים התקבלתי לעבודה בחברת אקרשטיין תעשיות. עבדתי קרוב ל 20 שנים בהם מימשתי את ייעודי בעיצוב, שיווק ומכירה, החל מבתים פרטיים ועד עיצוב אורבני. תכננתי, פיקחתי ובניתי את "בית החלומת" למשפחה. הכרתי חברים, חברות ואנשים רבים שאילו לא נשארתי כיתה, סביר להניח שלא הייתי פוגש לעולם.

החיים עצמם הם סיפור לא אמין

וואלה מה אומר לכם, החיים עצמם הם סיפור לא אמין. איש אינו יודע לאן הם מובילים, גם לא ידוע מראש מי יהיו גיבוריו, ואף שתכופות הקשו עלי להצביע על הגיבורים בסיפור של חיי, לא הצליחו למנוע טלטלות רבות, מִדֵּי פעם הסתכלתי סביב והרגשתי שאפילו קצת יותר מדי. אני יודע שהחיים ימשיכו להפתיע, יכריעו במערכה. התסריט כבר תוכנן ואני, כשחקן מרכזי, אמור להיצמד אליו.

בעצם כך בנויים החיים. עליות, ירידות, כמו סרט טורקי, טלנובלה או סדרת היפים והאמיצים שלא נגמרת אף פעם. לפעמים מדביקים אותנו לרצפה, מכריעים יותר נמוך מכפי שנדמה שאפשר לרדת. ואולי קל יותר להתפלש בטרגדיות שמעצבות את "הסרט"? לרבים נראה טבעי להתמקד באותם רגעים נוראים שמורידים אותנו על ברכינו.

הדרך שבחרתי שונה. מבחינתי זה לא הזמן לשקוע. להתבוסס במיץ העבר נדמה כמו פנקסנות אינפנטילית המובילה לשקיעה עמוקה יותר. צריך לקפוץ על ההזדמנות לבנות עתיד טוב יותר שישנה את נקודת המבט.
להזכיר לעצמנו שאם נקום, ונזדקף, אותם המצבים שעברנו אתמול, הם אלו שהולידו את המחר. נמשיך קדימה ובעוד קצת מאמץ, נוביל את הסיפור קצת קדימה שם נמצאת ההזדמנות הבאה.

סיפור החיים שלי, ימשיך גם אחרי שלא אהיה עוד. מפני שאת הסיפור שלי מרכיבים אלפי "פיסות קטנות" המרכיבות תמונה שלמה. אפילו את ואתה הקוראים פוסט זה מהווים חלק מאותו פאזל ענק.

מודה לדרמה קומית חכמה, מרגשת ומצחיקה, הסרט, חווית החיים האלה שזכיתי להם ומהם שאבתי השראה לכתוב את המאמר.