יום שישי בין הערביים קצת לפני כניסת השבת, גרמניה העיר היידלברג כבשה אותי בקסמה מייד. ירדנו מהמבצר דרך המדרחוב בעיר העתיקה. מוזיקה ווקאלית מגנטה את נימי נשמתי, עוררה התרגשות לא מוכרת הובילה אותנו "באוזניים" לדלת פתוחה. נכנסנו פנימה, חמימות נעימה לעומת הקור ששרר בחוץ. הייתה זו כנסיה ישנה שבמרכזה מקהלה, כפי הנראה התאמנה לקראת תפילה.
עבורי רגע זה חיבר אותי בשנייה למוזיקה קלאסית בפעם הראשונה. חזרנו לארץ רכשנו מנוי לסדרת קונצרטים התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון. ומכאן התפתחתי עם השנים לאופרות דיסקים… התחברתי לסגנון מוזיקה קלאסית שהרגיע את קצב החיים המטורף שניהל אותי כמו מדיטציה ליד נהר.

חלום שהתנפץ

מאז חלפה בערך כשנה נולדה דקל ביתנו הבכורה. לקראת גיל שלוש להערכתי החלטתי לנסות לעודד את הצד המוזיקלי הקלאסי של דקל דרך סדרת קונצרטים המותאמים לילדים.
כך נולד לו חלום שלא הבנתי מאיפה הוא בא. חלום שנשאר חלום, ועד היום מעורר צחוקים בכל פעם שאנו נזכרים בו. נורא רציתי אז באותה התקופה לעודד את דקל ללמוד לנגן על כינור.
ד.א עד היום כינור מעורר בנשמתי התרגשות, כאילו פעם בגלגול קודם היה לנו "משהו משותף".

אמנם נהננו מאוד מהביחד במיוחד מהמבורגר צ'יפס וקולה במקדונלדס אחרי הקונצרט. לאכזבתי הרגשתי שדקל לא ממש נהנית מהמוזיקה. הריאקציה הייתה בדיוק הפוכה, חוסר שקט שאותי שיגע. דקל מאוד אוהבת מוזיקה, אבל מוזיקה קלאסית היא לא המוזיקה המועדפת עליה בראש הרשימה.

לאחרונה נפגשתי עם קרוב משפחה איש עסקים מאוד מאוד מוצלח. החל את דרכו כנער חסר כל והיום בעלים של אימפריה בחו"ל. הוא שיתף אותי הודות הבן הקטן שלו. שבגיל 16 הוא רצה רכב מפואר, אומנם הוא נענה לבקשתו וקנה לו את הרכב שרצה. אך יחד עם עסק קטן בעל כמה פועלים "שילמד להיות Business man שיגדל" אמר. אחרי כמה שנים ביקש שיעבוד איתו תקופה בעסק המשפחתי אך הילד החליט אחרי אותה תקופה שהוא מעדיף לבנות חיים אחרים. היה לו ממש קשה לקבל את ההחלטה. עזרתי אומץ כי אנחנו די קרובים ושאלתי אותו: איך לדעתך משפיע על הילד הלחץ שאתה מפעיל עליו כדי להיות Business man שהוא למעשה כנראה רצון נטו שלך?
מה הייתה התשובה אשתף אתכם בהזדמנות אחרת 🙂 מגיל צעיר הערצתי את החריפות שכלית שלו, וגם בשיחה זו היא לא אכזבה. אך הוא הבין את הנזק שהוא גרם לילד, החליט לשחרר….

התעללות הורית

הורים רבים אין ביכולתם לזהות להרגיש את נטיות ליבם של ילדיהם. הם משליכים עליהם צרכים אישיים שבד"כ לא מומשו. תופעה נפוצה המתארת התעללות הורית נרקיסיסטית, הנקראת גם "הורות רעילה".
אותם הורים מוטרדים באופן כפייתי מההצלחה האישית שלהם. מחוסר הצלחה שלהם ואטימות רגשית הם רוצים לראות כביכול את ההצלחה בילד. דורשים מהילד הרבה מעבר ממה שהילד מסוגל להשיג.
כלפי חוץ המשפחה תיראה מיטיבה ונורמטיבית אבל חסר בה הברית הלא מדוברת, להיות הורה לטובת ילדו. במקרי קיצון הילד הופך קורבן להטרדה נפשית, התעלמות, השפלות והתעללות.

ההורים לוחצים על הילדים, רוצים הצלחה או הצטיינות. למעשה אותם הורים רוצים להכניס את הילד תחת שליטה מלאה שלהם. כך מתקבלת ריאקציה הפוכה.
הביטחון העצמי של הילד נהרס לאורך שנים או בכלל לאורך מסע חייו. הילד מרגיש לחץ מאותו הורה אפילו שלחץ לא מופעל עליו. מטפורה לתסמונת "תקרת הזכוכית"
אך ההרגשה נשארת ולא נותנת לו אפשרות להרגיש חופשי. הוא מאוד רוצה להצליח בחיים אבל ברוב המקרים לא תהיה לו מסוגלות להיות עצמאי.

הורה חייב להיות פנוי כדי לברר, להכיר, להקשיב לילד!
ציפייה נכונה מטעם ההורה כלפי הילד זה כמו שכתוב "חנוך נער על פי דרכו". למעשה נדרש "לחנך" את ההורה – שידע איך לחנך את הנער לפי דרכו של הנער!

איך בונים ביטחון בילד?

כאשר אנו מאפשרים לילד לעשות דברים בעצמו (כמובן עם גבולות) ומראים לו שהוא מסוגל. כאשר דוחפים אותו להתפתח, להיות בטוח במקום לנסות להכניע אותו להכשילו בכל שלב.
בונים ביטחון שהילד ידע שהוא יכול לסמוך על עצמו, ידע את חוקי החברה. מעודדים אותו לטעום ולבדוק בעצמו ולא לפחד מכל דבר.
לילד מספר שנים כדי לנסות ואנו ההורים / המבוגרים אמורים ללוות אותו מהצד.