"אני אצליח לראות אותה" מחשבה נאיבית שליוותה אותי כילד בכל פעם ששיגרו חללית לירח. אפילו ראיה 6-6 שהייתה לי לא עזרה במיוחד. לימים הצלחתי לממש את הפנטזיה בטיול הגדול שערכנו בארה"ב אברהם ואני שביקרנו במרכז לחקר החלל של נאס"א ביוסטון טקסס.

ילדות, חלליות, פנטזיות מחזירים אותי לפעם, ששאלו איפה נמצא מקום פלוני. ורצו להדגיש שהוא רחוק נורא, היו עונים אוו אווו… בהונולולו. קיבלתי זאת כאקסיומה. כאחד שחלש בגיאוגרפיה מעולם לא התעמקתי איפה הונולולו ממוקמת על המפה.
טסנו 24 שעות במשך יומיים ל Hawaii רעייתי ואני לחופשת ירח דבש. מאחר והיא עבדה בחברת תעופה, לא מצאתי לנכון להתעמק בפרטי התוכנית. ידעתי בגדול היעד הוואי נוחתים באי אוֹאַהוּ Oʻahu. לקחתי החלטה שאת שאר האינפורמציה אתעדכן תוך כדי תנועה. אני זוכר את האלם שקיבלתי כשהבנתי שנחתנו בבירת האי אוֹאַהוּ הונולולו. פתאום נפל לי האסימון, מדוע השתמשו בו המבוגרים שרצו לתת תחושה של מקום רחוק נורא.

שיש פרטנרית שאוהבת לטייל והיא עובדת חברת תעופה. עוזר לכבוש יעדי קצה סביב כדור הארץ בעלות מצחיקה. הגענו לאלסקה, לפלנד ועוד המון גיחות קצרות וארוכות. תוך כדי חופשה כבר היינו מתכננים את היעד הבא. כאילו רצון לבלוע את העולם, ריקנות כזאת בפנים שלעולם לא התמלאה.

חיינו בסביבה תחרותית, הצלחנו ליצור פערים מעל זוגות אחרים להשוויץ ולהרשים בחוויות ותיאורים שעוררו באחרים קנאה.

בינינו, זה לא משנה לאן הגעתם בגלובוס, עדיין תחושת הריקנות שווה לכולם.

במסע האישי שלי חיפשתי ריגושים. דחף מטורף לכבוש מקומות ש 95% מהם אני לא זוכר מה ראיתי, או מהן האטרקציות שחוויתי ואת שמם. חווית "מלון שט על מים" באונייה המפוארת Royal Caribbean לאורך חופי אלסקה התפוגגה ממזמן. הֻאֲבַסְנוּ חמש ארוחות ביום. אני זוכר שאכלתי קוויאר בוקר, צהריים, ערב לא בגלל הטעם אלה בהשפעה של אלקסיס, בסדרה דאלאס בה צפיתי שנים לפני כן. היום אותה אוניה סביר להניח "מיושנת וקטנה".
לקחתי איתי את הזכרונות עם האנשים שהיו איתנו בהפלגה, תחושת הביחד היוותה ברומטר לעוצמת החוויה.

הגעתי כמעט "לירח" אך תחושת הריקנות גדלה אחרי זמן מה.
לא חשבתי לרגע שהמילוי אותו חיפשנו בקצוות הגלובוס נמצא בין לבבות, ולא מותנה בסוג הקוויאר. או בבגדים הססגוניים שחויבנו בארוחות ערב עם קפטן האוניה.

סופה של ההתחלה

זו רק סופה של ההתחלה, עתיד ענף התעופה קודר יותר מהנראה לעין. 216 טיסות בוטלו בשבוע אחד. המספרים העגומים לא פוסחים על טיסות שלא בוטלו, פעמים רבות הן יוצאות עם יותר אנשי צוות מאשר נוסעים.

התמודדות עם מציאות שונה. מלחמת קיום יומיומית פקדה משפחות רבות וקו האופק לא ממש נראה. מלונות חברות תעופה בצמצום פעילות שלא נראתה מעולם, מטוסים רבים מושבתים וזו רק ההתחלה.

אנחנו רואים מכה עולמית, איך במדינות רבות מתפרצים כוחות מנוגדים שממש קורעים לחתיכות עוד ועוד חלקים שונים של כדור הארץ. שלא נדבר על התמונה העגומה בין קצוות העם בארץ ממש מתחת לאף.

כל עוד השנאה תהיה המוטיב המחבר בין בני אדם, הווירוס ימשיך להכות בנו ללא רחם במלוא העוצמה. לא יעזרו "קוקטיילים" חדשים כל עוד שורש הבעיה בקשר פנימי לבבי ביני לבינך!