תסכול, כעס, אכזבה, שנאה, כל אנרגיה שלילית אפשרית נשלחה לעברו. כך ספג ביקורת שלילית יום אחר יום בכל פעם שהבטתי בו. צבעו המיוחד חום בורדו העצים את שונותו. לא הבנתי למה הכל סביבו מתפתח וגדל ורק הוא אט אט קיבל עקמת נותר ערום, עד שיום אחד למרות שהשקתי אותו וטיפלתי בו, פשוט נבל. מותו סימן סוף ל"קשר מסובך". למרות שברור שבכלל לא היה לו חלק או אשמה בו, הרגשתי שהפנתי כלפיו כעס אותו הותירו צלקות עמוקות מפרק אחר בחיי.
מה בעצם הקשר בין סיפור חיי לחיי הצמח המשונה?
לפעמים אנו כועסים על מישהו סתם כך, כביכול ללא סיבה. למעשה הוא מזכיר לנו אירוע מהעבר שנשאר פתוח וממשיך "לדמם".
למרבה הפליאה דווקא מותו שינה את רגשותי כלפיו משנאה וכעס לחמלה וצער.
הייתכן שגם צמחים חשים, האם יש להם רגשות כמו בני אדם?
מסתבר שצמחים מרגישים את הסביבה שלהם. הם יודעים להתאים את עצמם לתנאי הסביבה, ואפילו מקיימים ביניהם אינטרקציה. הם מעבירים מידע כימי בין אחד לשני, ובעלי יכולת להרגיש אותנו בני האדם ולספוג אנרגיה טובה או רעה. מסביר הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתוכנית מבט פנימי – האם צמחים מרגישים?
יחס גורר יחס.
אם נתייחס לצמחים בחום ואהבה נקבל פי כמה וכמה אהבה מהם בחזרה! מציין ד"ר מיכאל לייטמן, צמח זו דרגה התפתחותית שמתאימה את עצמה לסביבה. "כי האדם עץ השדה", כמו האדם הנטוע בסביבת חייו, מושפע ממנה ומשפיע עליה ועליו ללמוד להיטיב לה ככל שהולך ומתפתח.
עבר עשור ועוד מחצה מאז אותו עץ שהיה ״קורבן״ ,לתפיסתי, למצב רגשי שעברתי.
בינתיים הספקתי לעבור לבית אחר, כִּינִּיתִי אותו "בית קטן בערבה". הרגשתי בו כמו אברהם אבינו. אפילו "גידלתי" עיזים בשטח הצמוד לגינה.
אלה היו שנים בהן עברתי שינויי בחשיבה וארגנתי את הרגשות שבלב. למדתי להתייחס לאירועים שעברתי באופן שונה. חקרתי וחיפשתי משמעות עמוקה יותר לחיים.
בעקבות השינוי הלב נפתח והתרחב. מרירות, תסכול וכעס פינו מקומם לחום ואהבה שזכיתי להשפיע מתוכי לכל הסובבים אותי.
למדתי לסלוח לעצמי ולאירועים שחלפו.
הצמחיה סביב הבית ועיזים .שהפכו להיות חלק משגרת היומיום של חיי, נהנו מאד מהתמורות שחלו בי.
התקופה ההיא כפתה עלי ניתוק בעל כורחי, היום אני יכול לומר אפילו ניכור מהשכנים סביבי. חייתי כאילו בגן עדן אבל בעצם סבלתי קשות מניכור ובדידות. בבתים הקודמים שגרתי יצרתי יחסי שכנות נעימים, הרגשתי חלק אינטגרלי מהחיים ברחוב ולא כמו "תא סרטני" המפריע לזרימה.
באחת השיחות עם בעלי הבית ששכרתי, שיתפתי ברגשותיי, התברר לי שאחת הסיבות העיקריות למעבר שלהם הייתה אותה תחושת ניכור קשה.
לאחר כשלוש שנים שהתגוררתי באותו "בית קטן בערבה", הבחנתי שהצמחייה מגינת הבית הצמוד אלי, חצתה את הגדר והתפתחה בחלק הגינה שלי. כל כך שמחתי ונהניתי מיופים. לעומת זאת את שכנתי, שרק מטרים ספורים הפרידו בינינו, פגשתי מספר פעמים בודדות במשך השנים שגרתי שם. הצמחים שלה כמו מילאו את החלל והניכור בינינו, שלא הייתה לו כל סיבה.
מסתבר שכולם זקוקים לחום ואהבה. אפילו צמחים. ואגלה לכם סוד נוסף מאותה תוכנית- גם אבנים והרים.
לא פעם מתפתחת מריבה בין שכנים על רקע צמחיה של האחד החוצה גדר לעבר הגינה הסמוכה.
במקום להתעצבן כמו שלי קרה בהתחלה, נוכל ליהנות מהסיטואציה. להרגיש שהצמחים זקוקים לתשומת לב ואהבה ושאתם ממלאים אותם.
וכאשר המצב הפוך והצמחים שלכם "עוברים צד", ישנה כאן הזדמנות לפתוח את הלב וללמוד להעניק אהבה גם לצומח ולחי העוטף את ביתכם.
כי כולנו זקוקים לחום ואהבה.
