"מפחיד לחיות כאן, המדינה נהרסת, אני מרגישה את זה בעצמות!"
פתחה דקל ביתי הגדולה את שיחת הטלפון היום, בוקר יום השואה.
קראתי אתמול שבאחד מבתי הכנסת, אזרחים יהודים מהעם שלנו (ימנים שמאלנים או אנרכיסטים זה בכלל לא משנה).
התפרעו וביזו את טקס יום הזיכרון.
הקהל, ובתוכו אנשים מבוגרים, היו המומים, לא האמינו,
החלו לזעוק לעברם ״לאן הגענו בטקס לזכר יום השואה…
אנחנו אחים תפסיקו כבר לריב אחד עם השני, עד מתי?!"
יום השואה מזכיר לכולנו מדי שנה את אחד האסונות הגדולים שקרו לעמנו, לפני עשרות בודדות של שנים. אך ההיסטוריה של העם היהודי מלווה בהרבה מאוד טרגדיות ואסונות.
חיים בהרמוניה
"הייתי בת שלוש כאשר החביאו אותי בתוך ציפה של כרית…"
גדלתי בבית בו סיפורי השואה נכחו תמיד וליוו את חיינו. סבתא ואמא עברו את השואה במחנה עבודה טרנסניסטריה ברומניה. שנים על גבי שנים שמעתי את אותם הסיפורים באופן מדויק. אמי ז"ל סיפרה אותם כאילו התרחשו אתמול.
כבן לניצולת שואה לא הייתי מודע לזה שספגתי בעצמי צלקות רגשיות מאותם סיפורי זוועות אותם נשאה אמי בנפשה מאותן שנים.
אותן חוויות ילדות שנצרבו בי, הביאו אותי ואת ילדי להשתתף מדי שנה, כמסורת משפחתית. בטקס לציון יום השואה והגבורה שנערך בבית יד לבנים.
לדאבוני אני מניח שבעוד דור או שניים, יתמוסס אזכור השואה ויהפוך לנקודת ציון נוספת לאירועים טרגיים שעברו על העם היהודי.
השאלה החשובה הנשאלת היא: מדוע עברנו את השואה, האם ובמה שגינו בעבר וכיצד עלינו לנהוג היום?!
כילד וגם כמבוגר זכיתי לתחושת הביטחון שהעניקה לי המדינה. תחושה שאסון כזה כמו השואה לא יחזור. אך אם נברר כרונולוגית, לא הייתה זו השואה הראשונה. מימדי הזוועה בשואה זו היו הגדולים ביותר בהיקפם,
אך לדאבוננו עמנו למוד סבל רב. כדי שנוכל להביא לכך שתהיה זו השואה האחרונה, על כל אחד מאתנו לעבור שינוי פנימי תפיסתי כזה המנחה את העם היהודי ללכת בדרכו המיוחדת ובכך להיות ראוי לישיבה בארץ ישראל ולהוות דוגמא לכל העמים. עלינו להיות מאוחדים כאיש אחד בלב אחד!
דוד בן גוריון כתב במאמר עם סגולה ומדינת מופת – עם ישראל מיוחד לא רק בשל הישרדותו ההיסטורית וסיפורו הלאומי, אלא בשל הערכים המוסריים המנחים אותו החל מתקופת הנביאים ועד ימי התחדשות הציונות. 'עם הבחירה' איננו עם שנבחר על-ידי האל, אליבא דבן-גוריון, אלא עם שבחר באלהיו ובמצוותיו ולכן העליונות של עם ישראל איננה נובעת מרגשות לאומיים, אלא מהכרח לקיים את המצוות המוסריות בהם בחרו. 'עם סגולה' הוא קריאת כיוון ולא עובדה מציאותית היסטורית ולזה מחוייבת מדינת ישראל המודרנית – להיות 'מדינת מופת'.
הרב קוק כתב – "תכלית ישראל היא לאחד את העולם כולו למשפחה אחת".
בעל הסולם כתב בכתבי הדור האחרון – "ישראל צריכים להיות מופת לגויים".
לפי תוכנית הבריאה אנו מוכרחים לשוב לאהבת אחים, להוביל ולשמש דוגמא לכל העולם כולו.
