איך אהבתי כילד לשבת על ברכי סבתי ולגמוע בשקיקה סיפורים על רומניה "ארץ האגדות". רומניה הצטיירה לי אז כילד אי שם רחוקה כמו קצה העולם. סבתא שיתפה על החיים הקשים שלה כילדה קטנה, נערה ואישה. איך בקיץ היו מכינים ריבות ביתיות מפירות כמו תותים, אפרסקים, אפילו מענבים בעונה. יצא לי לטעום כמה פעמים אחרי שהפצרתי לסבתא שתכין לי ריבה כמו באותם הימים. מירקות כמו מלפפונים עגבניות ואפילו אבטיחים הכינו חמוצים, שכל חבר שראה זאת בביתנו חשב שהתחרפנו מלבד חברים רומנים. מבשר הכינו נקניקים. כל הקיץ עמלו והכינו מאכלים שאת כולם שמרו במרתף מתחת לאדמה כמו בסרטים, לימות החורף הקרים.

אז מאז שנות ה 30 והארבעים ברומניה עברנו כברת דרך ארוכה. פעם נשים עסקו בעבודה מפרכת ניהול משק הבית, גידול וחינוך הילדים. והגברים לאומתן יצאו לעבודה ודאגו להביא את את הכסף כדי לקיים את התא המשפחתי. כך חיי היומיום היו מלווים בקשיים מרובים. שלא הותירו זמן פנוי לדמיונות, חשקים וכל מיני פינטוזים.

היום אם אנו רוצים ריבה נגשים לסופר מושיטים את היד למדף המתאים, בקיץ בחורף אפילו בחגים. כנ"ל לגבי חמוצים נקניקים ומה לא. אם רעבים קונים אוכל מוכן תוך שניות מחממים במיקרוגל אחלה ארוחה מרגיע את מיצי הקיבה. החיים הפכו כאילו פשוטים, הזמן הפנוי גדל באופן משמעותי. הטלוויזיה תפסה מקום נכבד במילוי זמן פנוי שיצר חללים גדולים. מנפקת סרטים לא מציאותיים, טלנובלות ופרסומות שמשבשות לנו את המוח והחיים. המציאות ברגע שאנו מנסים להתאים אותה לפי מודל של אותם הסרטים "מתפוצצת" לנו בפנים. ואז יוצאים כל אותם שדים שהורסים מערכות יחסים.

אנו הגברים גדלנו על ברכי אמהותינו כשלא נדרש מאיתנו שום ויתורים. חזרנו הביתה והאמהות קיבלו אותנו תמיד במאור פנים. נכנסים לזוגיות פתאום החיים משתנים. שני בני הזוג מתרוצצים מהבוקר עד הלילה הפכו אותנו מכונות המייצרות רווחים עבור אנשים אחרים, חוזרים הביתה תשושים. ואין ממש דמות אימהית שממתינה לנו בחום ואהבה ואותו מאור פנים.
אוספים על הדרך את הילדים מצהרונים, סבתות וכל מיני סידורים. גם הם הילדים שלנו זקוקים ליחס חם כמו שאנו היינו קטנים. חלילה שלא נשכח את בת זוגינו שתחייה דורשת צומת לב, חמימות שלא נדבר על אהבה בשחקים בדיוק כמו באותם טלנובלות והסרטים.

אז יחד או לחוד מחפשים פתרונות בבזבוז כספים בקניית כל מיני "סוגי מילוי" שיתנו מנוח לאותם יצרים. גַּרְדֵּרוֹבָּה שדורשת ארונות נוספים, מזווה מפוצץ במוצרי צריכה שחלקם הרב קנינו במבצעים, בחלוף הזמן חלקם נזרקים לפח כי החלו להופיע ברחשים, עש ונמלים. חצי עולם כבר ראינו נשארו עוד כמה יעדים. שלא נדבר על בילויים בבתי קפה, קרואסונים צרפתיים כבר מזמן איבדו את טעמם המקורי.

מתחילה ריקנות המחלחלת הורגת תאים בעודנו חיים. נשאלת שאלה חדשה של מה בכלל הטעם בחיים? מה בשביל זה נולדים? קקי, פיפי, כדורגל וכמה סרטים, טלנובלות סדרות מנותקות מהמציאות האפורה ושגרת החיים. אז אולי כמה ג'וינטים, דרינקים, "כדורים" בטח יעשו עבורנו את ה"חיים לכמה דקות כאילו מאושרים".

זו היא נקודת המשבר כשלא מצליחים ונשארים ריקניים.

הכל סוגר עלינו, ריק בפנים, מי צריך את עול הזוגיות והעומס הזה. מחשבות חדשות נולדות, החיים היום מאפשרים חיים קלים גם ללא בן/בת זוג. אם ריבה וחמוצים נמצאים על המדפים, אוכל קונים תוך דקה מחממים ואוכלים, מכונת כביסה תוך שעה מוציאה בגדים נקיים וריחניים…ואלה ראיתי את מוישלה חבר ילדות התגרש לא מזמן, פורח, חיי חיים מאושרים.

האם עצרתם לרגע ושאלתם את עצמכם: אולי המודל שבנינו לחיים מודרניים מאותם סרטים, טלנובלות, מוישלה חבר ילדות וחברים נוספים. משהו בחיים המודרניים לא ממש משרת אותם צרכים פנימיים, משאיר אותנו בסופו של דבר ריקים ולא מסופקים?

לו היו לי ההבחנות והתובנות שיש לי היום, הדרך והיחס שלי כלפי גירושין היה בדיעבד שונה מיסודו. זה כמו לומר אם לסבתא היו גלגלים אז… זה לא חכמה.

חלק מהתוכן לקוח מתוך תוכנית שלבי הסולם – גירושין