שנים פינטזנו על החיים
המסתתרים מעבר ליבשות ויַּמִּים.
מרדף אינסופי אחרי האושר הנכסף.
עברנו מנהרות אפלות, כבשנו יעדים.
הזמן חמק מאתנו בלי שנשים לב.

לפתע גילינו שהדברים החשובים באמת
נמצאים דווקא קרוב לליבנו בפרטים הקטנים:
בית, משפחה ילדים
כל השאר הם לרוב הבל הבלים…
מיני חיזוקים לאגו המתעגל ומתרכך לו
עם חלוף השנים.

בית קטן, פינה לילדים ביטחון
מסערות החיים.
לפעמים לא צריך לדבר
גם בשקט נמצא מילים.

הזמן ירפא הפצעים,
הדברים יתחברו.
פחדים יפחדו,
שאלות יפתרו.
נבחין שדברים לא קורים סתם כך
כמו בטבע הכל קורה כמו שהוא אמור לקרות
כמו לִהוּק למחזה.

גם אם נרחיק לנדוד
ולרדוף אחר האושר,
אם לא נביא את האושר אתנו,
לא נמצא אותו בשום מקום.