בשלהי שנת 2005 החל עבורי תהליך פירוק התא המשפחתי, לצד הקושי והמשבר האישי שליווה אותי הסתיימו להם עוד דברים מורכבים נוספים שציינו סיום פרק דומיננטי בחיי. אם זה סיום עבודתי בה עבדתי קרוב ל 20 שנה כמנהל מכירות ועד לאובדן אבי ז"ל.

הכאב, הכעס והתסכול היו קשים מנשוא עבורי, עבור גרושתי ועבור ילדינו. אין טעם להיכנס לפרטים, אך המשבר והריאקציות שנוצרו סביבו היו מאד מורכבות. חשתי שספינת חיינו עוברת טלטלה עזה. לאורך כל חיי לימדתי את עצמי לחקור, ל"חפור", לנבור וכן הלאה במטרה להבין, להחכים ולקבל כלים מתאימים בהתמודד עם מצבים קשים. כך גם נהגתי לאורך חיי הזוגיות וכמובן לאורך תהליך הגירושין. תפישת המציאות שלי אומרת שאם אני כראש המשפחה לא מצליח לתפקד בתוך הכאוס, כיצד אוכל להורות לילדי את הדרך לפסוע בשביל הנכון המתאים להם בדרך החדשה?!

זה מזכיר לי סיטואציה שונה אך דומה: לפני המראה במטוס יש מצגת המכוונת אותנו כיצד עלינו לנהוג בעת מצב חירום בזמן הטיסה. עם קבלת מסכות החמצן, במצב בו נמצא לידנו ילד, על ההורה ראשית להרכיב את המסכה ורק לאחריה על הילד שלצידו.

אם המבוגר לא יתפקד, כיצד ינהג הילד לבדו?!

לרוב האינסטינקט ההורי הפוך בסיטואציה מעין זו.

כהרגלי התחלתי לגשש באפלה. נקלעתי למציאות חדשה שאינה מוכרת לי ופניתי לכל מי שיכול היה לכוון או לתת עצות וכלים מכוונים ונכונים למצב. איני מתכוון לסביבה הקרובה: חברים קרובים, משפחה גרעינית או קרובים שהתנסו בגירושין, שרוב העצות וההכוונות שלהם מהולות ברגש, ועל פי רוב נאמנותם אישית כלפיך ולא למכלול התא המשפחתי (רגישות לאם ילדיך או לילדיך). האנשים הנכונים היכולים לסייע במצבים אלו, הם אנשים ניטראליים שמסע החיים לימד אותם והם בעלי יכולת במתן סיוע לאנשים בפירוק נכון של תא משפחתי.

איך גבר מתגרש?

אני יכול להעיד על עצמי שאני לא מתנהל כ "גבר טיפוסי" מהפן הרגשי. גברים רבים בעת משבר לרוב נסגרים, "משתבללים" ומתחפרים עמוק ב-ד' אמותיהם. עד שלאט לאט מוצאים את עצמם במציאות החדשה. אפשרות שנייה די נפוצה בקרב גברים מתגרשים היא "ליפול" לזרועותיה של אישה אחרת המהווה תמיכה רגשית ונפשית. לא תמיד אותה אישה תוכל לסייע בצורה מדויקת ונקייה לחלוטין כפי שהיית רוצה לנהוג באם ילדיך ובטח בילדיך.

כתוצאה מכך- נוצרים בלבול, כאוס, חוסר אונים וחוסר כלים בהתמודדות החדשה. מצד אחד נמצאים האישה החדשה / הורים / בני משפחה/ חברים שאין ביכולתם להרגיש ולכוון אותך בצורה מדויקת מול המצב החדש אליו ניקלע התא המשפחתי המתפורר. מנגד אתה מתמודד עם כל קשת התחושות הקשות שאפשר להעלות על הדעת, המיוצגות נאמנה ע"י האגו שלך: עלבון, כעס, נקמה, חמלה, קורבנות ועוד. תחושות שאין לך את הכלים המתאימים להתמודד איתם לבד במצב זה. מעטים הם אלו בעלי היכולת המצליחים לראות את נפשות הילדים הזועקות לשמיים מחוסר אונים מול המצב החדש אליו נקלעו.

אפשר להוסיף לתוך הקלחת הזו את רוב עורכי הדין המכובדים המייצרים מלחמה כדי ליצור יתרון או עליונות במאבק המתנהל עבור לקוחותיהם. והן עבור כיסם. המלחמה על הפן החומרי מטשטשת ומרחיקה את רובינו מהפאן הרגשי, אף שזה בא באופן ישיר על גבי נפשותיהם האומללות והפצועות של ילדינו.

לעיתים דרוש מסע חיים שלם על מנת לתקן את הנזקים הנפשיים אם בכלל.

יש סיפור על אב שנתן לבנו חבילת מסמרים וביקש ממנו בכול יום לדפוק אחד על גדר הבית. לאחר שסיים ביקש מבנו להסיר אותם. לכשסיים ניגש עם הילד לגדר והראה לו את החורים שיצרו המסמרים. האב הסביר לילד שהמסמרים הם כמו הפגיעות (הרגשיות) שאנו חווים. החורים והצלקות שלהם לעולם נשארים. עם הכוונה נכונה, עם קבלת כלים נכונים בזמן (למרות שלא ניתן להעלים לחלוטין את הכאב הרגשי), ניתן למזער את הנזקים והצלקות הרגשיות שכל צד ייקח לשארית מסע חייו.

החשובים מכל הם ילדינו

חשבו: איזו דוגמא אנו נותנים להם?

מה ייצרב להם על ה"הארד דיסק"? שלא כמו במחשב שניתן לפרמט ולנקות אותו, מה ילווה אותם לתוך מסע חייהם וישליך על כל פעולה ומחשבה? כמובן שזה יבוא לידי ביטוי במערכות היחסים שיבנו בהמשך, בתקווה שיצליחו להחזיר את האמון שלהם באנשים, וכן יצליחו לבנות מערכות יחסים זוגיות.

ישנן דרכי פעולה שונות. אני ועורכת הדין שייצגה אותי בתהליך, בחרנו בדרך מחושבת והשתדלנו לדבוק בה ככל שניתן. בדקנו בכל צעד מהן ההשלכות הרגשיות העלולות להיגרם לילדי כתוצאה מהמהלך הבא. מצאתי את עצמי לא פעם מול מאבק פנימי גדול: האם לוותר חומרית למול מזעור נזק נפשי העלול להיגרם לילדי במידה ואנהג אחרת.

האם חשבתם פעם על כך שלא למדנו מהי הדרך הנכונה לבחירת האדם הנכון להקמת הבית הנכון איתו? כך גם בגירושין! אין לנו ניסיון בנושא מורכב ולא פשוט זה.
מניסיון ויכולות משמעותיות לתהליך, אשמח לסייע גם לך בתהליך משמעותי זה, להשפיע לטובה על ההשלכות של המשך חייך.