"בעלי התלונן שהם קטנים אז עשיתי הגדלה, מחזיקה אותם בשתי הידיים וקורצת לניקול שבינתיים התיישבה לידה, ועוד מתיחה קטנה על הדרך את יודעת איפה שהראתי לך…". שמעו כל מי שהיה בסביבה של ברז'יט בטיסה לבוקארשט ינואר הקר והקפוא השנה.

לא יודע למה טיסות בוקר, ובכלל לטוס אפילו אם זה ליומיים. מייצרים לחצים בלתי ניתנים להסבר הגיוני. פתאום הצטברות של מיליון פריטים קטנים שצריכים טיפול צצים כפטריות אחרי הגשם. דברים קטנים כאלה שנדחקים לקרן זווית ביומיום צצים ודורשים יחס ותגובה. תחושה שיוצאים מהבית, מהשגרה של היומיום וחוזרים כבר למדרגה חדשה. כמו ריסטרט למחשב עדכון גרסה.

הלחץ, האינטנסיביות, ארגון ואיסוף כל התאים בגוף לקראת הטיסה מובילים לעייפות ותשישות. כך ש #הפולניה_שבי מתיישבת בכיסא המטוס. עם כל ההמולה סביב איפה לדחוף את המזוודה עם הטרנד החדש הזה של טיסות ה- Low-Cost. לחץ הדם נופל מי 180 ל 60 הכל נרגע, הכל נשאר מאחור, שינוי תדר. העיניים הופכות כבדות ומתחילות גלגול לאחור, הדיבור נעלם, הרגשה מתוקה של שקט, רוגע ושלווה לפני ההמראה.

כל כך חיכיתי לזה, בתוכנית לישון שעתיים או שלוש במהלך הטיסה. וכך נרדמתי ללא התראה. אפילו לא התרגשתי כמו בפעמים אחרות מאחד מפלאי העולם הזה, המראה של "ציפור" כל כך כבדה. חרטום המטוס החל מתנתק מהמסלול התחילה נסיקה, ברקע רק רעש המנועים המתאמצים, כולם מכונסים שקט דממה.

בשורה לפני, משמאלי הפריד בינינו המעבר. ישבה ברז'יט שחורדינית, קצת יותר מעגלגלה, קול שנכנס לאוזן חודר לנשמה. ללא התראה מוקדמת לתוך השממה החלה ברז'יט לצרוח ללא הסבר הגיוני, מה גרם לה? אינני יודע מה. לשורות שלפניה צרחה בקול טנור "בָרַנֶס…" חחחחח צחוק רועם מתגלגל כזה, הסתובבה לאחור "ז'אנט שמעת מה אמר בָרַנֶס…" ושוב חחחחח צחוק עוד יותר חזק פילח את השממה. וכך זה נמשך, ונמשך והתחיל לעצבן ולהטריד את #הפולניה_שבי שניסתה לנחם את עצמה, ברז'יט מתלהבת מתרגשת מעצם החוויה.

אבל הסבל התפשט בין כל שאר הנוסעים בסביבה, ברז'יט ממשיכה לא פסקה. כולם שקטים בתחילה אפילו בָרַנֶס לא ענה. "הילדה שלי בדיוק נרדמה, בבקשה תהיי קצת בשקט" פנינה שישבה בשורה מאחורי התחננה. איפה, ברז'יט לא חדלה, ממשיכה בפול טורבו לעורר את כל החבורה. הם היו קבוצה להערכתי כ עשרה אולי יותר מצפון צפון המדינה. עמדו צחקו ודיברו בקולי קולות כמו בשוק, במרכז המטוס בשיא שעות המכירה. האווירה השפיעה לרעה על כל האנשים בסביבה.

טסתי עשרות פעמים, מעולם לא קיבלנו (הנוסעים) יחס עויין וקשה מצוות הדילים כמו בטיסה זו. קשה לתאר את ההרגשה. עשרות אנשים, מטוס שלם סבל והושפע מאותה חבורה.

חשבתי ביני לביני, בדיוק השבוע אנו בשיא החורף הקר. התחלה של שנה חדשה.
ראש השנה לאילנות זה סימן, זה תאריך, יום מאוד מיוחד. מחזור צמיחה חדש, תחילת האדם, "כי האדם עץ השדה."

בט"ו בשבט שותלים עצים, העץ מסמל עבורנו את התפתחות ה"אדם" שבנו. אותו חלק שניתן לשנות, לפתח, ללמד, לעבור תהליך שינוי תפיסה ויחס כלפי הסביבה בה אנו "גדלים".

כפי שלעצים אנו צריכים לתת סביבה תומכת. תנאים מתאימים של חום, לחות, דישון כדי שהעץ בעצמו יתפתח ויוציא פירות מתוקים ואכילים. כך ה"אדם" שבנו, אותה נקודה צריכה תנאים מתאימים כדי לעבור שינוי והתפתחות.

הבנה שאנו קשורים ותלויים אחד בשני, הפרעה חוסר התחשבות משפיע על כל כולם.

תוביל למידה להתחשבות, פיתוח רגישות ואדיבות לצרכים של האנשים לסביבה כולה.