בערב חג, כשההכנות לארוחת החג בעיצומן והשעה מאוחרת, הרגשתי איך האנרגיה בבית הופכת כבדה.
הצטברות של מתח, עייפות… לא בגללי ולא בגללנו – אבל פתאום האווירה כולה עמדה על סף פיצוץ.
ידעתי: אם אגיב בכעס או באכזבה – זה יהרוס לכולנו את ארוחת החג.
אז מה אתם הייתם עושים? מתפוצצים? כועסים? או מנסים להתעלות?
אחרי מאבק פנימי לא קטן מול האגו, החלטתי לנסות משהו אחר: לנקות את האנרגיה הקשה באהבה.
הרי אני מטפל במאות חיילים בהילינג כדי להקל עליהם במצבים רגשיים. למה לא לעזור לילדים שלי כאשר הם סובלים?
הסתכלנו אחד לשני בעיניים, נדהמנו מהתוצאה.
"אבא איפה יש שמיכה? תוך כמה דקות מנוחת לוחמים פוגגה רעש ואנרגיה קשה. חצי שעה מנוחה, שקט רוגע שינתה לנו את האווירה והעברנו ארוחת חג מדהימה.
כולנו מנסים לצייר תמונה מושלמת חיוך מאוזן לאוזן לסלפי באינסטוש או לפייס.
אבל החיים שלנו בנויים מרצף של צמתים קטנים שבהם יש לנו אפשרות בחירה: להגיב בהתפרצות לאפשר לכעס לנהל, או לנהוג באיפוק, חמלה ואהבה.
בדיעבד, יכולתי בקלות להיתקע ב"מרמרת", לשלוף את "פנקס ההתחשבנות" ולסגור את הלב.
בחרתי לפתוח דף חדש ונקי. מה שהיה – נשאר מאחור.
ערב חג, לילדים היה לי קל יותר לוותר.
הלוואי ואזכה גם ככה בסיטואציות קשות יותר. מול מצבים בהם האגו לא מוכן לוותר נלחם במלוא העוצמה.
בדיעבד, יכולתי בקלות להיתקע ב"מרמרת", לשלוף את "פנקס ההתחשבנות" ולסגור את הלב.
בחרתי לפתוח דף חדש ונקי. מה שהיה – נשאר מאחור.
ערב חג, מול הילדים, היה לי קל יותר לוותר.
הלוואי ואזכה גם ככה בסיטואציות קשות יותר. מול מצבים בהם האגו לא מוכן לוותר נלחם במלוא העוצמה.
אהבה, למדתי מרבי ד״ר מיכאל לייטמן, זו חיה שניזונה מוויתורים ההדדיים הקטנים.
הבוקר, בשיעור, למדנו מתוך מאמר שמעתי צ"ט: רשע או צדיק לא קאמר
בכל אחד מאיתנו יש את היכולת להידמות לבורא, לגדל בתוכו אדם רוחני – להתעלות מדרגות אנושיות יומיומיות לדרגה גבוהה יותר.
והבחירה – תמיד בידינו: להישאר תקועים בכעס, או לעלות מדרגה רוחנית, ל״דרגת מדבר״.
מאחל לכולנו שנה טובה, מתוקה, מלאה בבחירות טובות וגמר חתימה טובה 🙏
