הכל בראש – רוב המחלות קשורות בתת מודע.
כך נפתח מאמר ב YNET של ד"ר ברוס ליפטון שעסק בשיבוט תאי גזע. בעת שגילה את מה שמבחינתו מהווה מהפך במדע הביולוגיה במאי 2014. "התאים נשלטים על פי מידע הנקלט מהסביבה – ולא מהגנים שנקבעו לנו. באמצעות שינוי האמונות השליליות הטבועות בנו, נוכל להימנע ממחלות קשות כמו סרטן."
התנהגות בסיסית לפיה אנו מגיבים למצבים שונים בחיים ומתמודדים בסיטואציות כאלה ואחרות – מגיעה מהורינו, מהחברה ומהקהילה. עלינו "לפרום" פרדיגמות שגדלנו עליהן ולהיות פתוחים ליצירת שינוי ביחסים עם הסביבה כדי להירפא ממחלות. שינוי באיכות הקשר במערכות יחסים יוביל לשינוי מצב פיזיולוגי.
כשהלב "כואב" השכל אף הוא דּוֹאֵב ושניהם יחד משפיעים לרעה על תפקוד תקין של כלל הגוף.
אנו נמצאים בדיאלוג מתמיד עם האנשים סביבנו הטבע המשפיעים על כל אחד ואחת באופן שונה. איכות הקשר מוביל לשינויים במוח שהוא בנק מחשבות. אותן מחשבות חיוביות או שליליות ישפיעו באופן ישיר על בנק הרגשות הנמצא בלב.
"קלקול" באיכות הקשרים יוביל לכעסים ותסכול, סטרס, פחדים, חרדות, דכאון ופוביות עד להתפתחות מחלות לתווך הארוך.
רק אחוז אחד מהמחלות נשלט בגנים ו-99% נשלטים על ידי הסביבה!
מאמר ראשון שכתבתי לפני כחמש שנים – איך הקוליטיס שינה את חיי, חשפתי לראשונה אודות "מחלה" אוטואימונית אשר התפרצה אצלי לפני שני עשורים.
חיפשתי מזור לסימפטומים הקשיים שליוו את "המחלה". במקביל לנטילת "תרופות כימיות" ניסיתי דרכים נוספות: שינוי תזונה – טבעונות קיצונית, פעילות ספורטיבית לפרוק מתחים ועוד שיטות ריפוי אלו ואחרות שהשפיעו על מצבי לטווח קצר. נאלצתי ליטול סטרואידים להגדיל מינון "תרופות כימיות" אך הם לא ממש שיפרו את מצב הקוליטיס.
כל עוד לא שיניתי יחס לסביבה, נשארתי עם אותן תבניות חשיבה ויחס שלילי לאנשים. הגוף גבר על "התרופות" הכימיות שנטלתי.
הכאב הרגשי ללב שדָּאַב בעקבות המצב הוביל להתפתחות, להרגשה שיש כוח גדול מעל המצב האישי שלי שמנהל את "הסרט" של חיי. מודה, עברתי מסע מרתק. נחשפתי לשיטות טיפולי הוליסטיות, שינוי תזונה וספורט. אך רק וויתורים על הרגלים ותבניות חשיבה, שינוי היחס לסובבים הובילו בדיעבד לשינוי לטובה במצב הפיזי.
מחשבה שלילית גורמת לתחלואה!
המצב הרגשי נפשי הוא תוצאה של השתקפות של הסביבה. ברגע ששיניתי חשיבה וגישה הצלחתי לשמור על רמיסיה ארוכה. הפכתי מקורבן של המחלה לשולט במצב. זאת אומרת במקום להתעסק עם הסימפטומים של הקוליטיס ואיך הם משפיעים על התפקוד היומיומי. השתדלתי לתפקד כאדם נורמטיבי. עשיתי ספורט, צללתי, שחיתי, חופשות סקי, טיולים בארץ ובחו"ל ועוד. לא אפשרתי למגבלות של הקוליטיס לנהל את אורח יומי. מצב זה השליך על המצב הרגשי ולא נתן מקום לביקורת, טענות, תלונות, ציפיות או אכזבות מהסובבים אותי ביחס למצבי הפיזיולוגי.
כמו כן בתחילת המאמר הדגשתי שלסביבה יכולת השפעה קריטית על מחשבות, רצונות, החלטות בכל רגע ובכל מצב. השאלה היא לאיזה סביבה אני מאפשר להשפיע עלי בגישתה?!
השינוי הגדול שעברתי היה כאשר שיניתי סביבה. מסביבה אגואיסטית בה האדם שם את את עצמו, צרכיו ומחשבותיו בראש מעייניו לסביבה אלטרואיסטית המעמידה את צרכי הכלל בראש מעייניה. כך נפרדתי באהבה מלחצים, תסכולים, כעסים ועוד רגשות שליליים לטובת שלווה, רוגע והשלמה שהפכו למנת חלקי.
במקום מרוץ אחרי "אושר נכסף" כמו טיפה בזרם הנהר. בחרתי בסביבה שהאג'נדה שלה טועמת את קו המחשבה שלי.
ד"ר ברוס ליפטון מסיים את המאמר: "אדם הוא לא יחיד, אלא חלק ממשהו גדול יותר. כל אחד מאיתנו הוא שווה ערך לתא בגוף, בקהילה עצומה שהיא האנושות. לו כולנו נזהה את עצמנו כחלק ממשהו גדול יותר נחיה בהרמוניה".
מאוד הזדהיתי עם ד"ר ברוס. גם עבורי אבחנה זו יצרה את נקודת המפנה בתהליך הריפוי האישי שעברתי.
שינוי היחס וההבנה שאנו קשורים ותלויים אחד בשני כמו תאים בגוף אחד. חיים במערכת אינטגרלית. שינוי ביחס לטבע, לצומח, לחיות והעיקר לאנשים סביבי. סייעה ומסייעת לי בכל יום, בכל רגע לשמור על BALANCE בחיי.
