אנו נוטים "לאכול" את עצמנו במשך שנים על כל מיני דברים שעשינו או לא עשינו לאחרים אי שם בעבר. מייסרים את עצמנו בשאלות כמו למה לא פעלנו כך או אחרת?
היא קראה לה סבתא. למרות שהיא הייתה המטפלת שגידלה אותה אך שימשה לה אחד מעמודי התווך, חכמת חיים וכלים רבים המשמשים אותה ביומיום. חום, אהבה, נתינה, בית חם, אוזן קשבת ומדריכה לחיים. נשמות שנכרכו אחת בשניה. אומרים שהנשמה מרגישה שהיא עומדת לעזוב את הגוף… וכך היה גם בסיפור שלה. חלפו רק מספר חודשים בהן איבדה את ביתה ובעלה. 90 שנים מאחוריה הגוף נחלש, הראש נשאר צלול כמו בימים הטובים אך לא נותרו כוחות להתמודד עם המצב.
חלפו רק מספר שנים בודדות מהרגע שאיבדה את הסבתא הביולוגית שהיוותה אף היא עוגן בחייה והפחד לאבד עוד דמות מרכזית היה קשה מנשוא. רצון לשמור את הסבתא "לנצח" שתהיה שם עבורה כמו בילדות. למרות שמבלי משים לב התהפכו שם היוצרות. למרות גילה הצעיר העניקה ביטחון טעם לחיים לסבתא ברגעים שהרצון רוצה לעזוב…
רגשות אשם ליוו אותה מיום פטירתה ועד היום. מחשבות שחזרו על עצמן כמו "היא לא מניחה לי. אני מרגישה אותה איתי. היא מבקרת אותי בחלומות"…ועוד ועוד.
היא קיבלה עצות כאלה ואחרות: תדליקי נר, תחשבי אחרת, תעשי כך וכך… אך האם אותן עצות באמת יצרו בה שינוי או רק הרגיעו את האגו הנמצא במאבק מול ג'ימני המצפון?
רגשות אשם
אנו נוטים "לאכול" את עצמנו במשך שנים על כל מיני דברים שעשינו או לא עשינו לאחרים אי שם בעבר. מייסרים את עצמנו בשאלות כמו למה לא פעלנו כך או אחרת? למה לא אמרנו דבר זה או אחר בסיטואציות שחלפו?…
ייסורי מצפון ורגשות אשם אשר מגיעים אלינו מתישהו ועוצרים אותנו ממרוץ החיים. וגורמים לנו לבדוק מיני דברים במערכות יחסים שחלפו או כאלו שהלכו לעולמם. אנו מביטים לאחור ממרחק הזמן מתחילים להפנים צער שגרמנו למי שכל כך אהבנו ודאג לנו לשלומנו בעבר. ההכרה בכך לא נותנת מנוח. ובמקרים קיצוניים ממש מייסרת את נפשו של האדם.
אז בעצם אפשר להקל על המצב?
הדרך הנכונה להתייחס לחיים על כל מה שקרה בעבר היא ההבנה שהכול היה מכוון על ידי הגורל, כוח הטבע, כוח עליון, תקראו לו איך שתרצו. יכול להיות שרגשות האשם מוצדקים יכול להיות שלא, בין כך ובין כך, לא ניתן להשיב רגע שחלף. אין טעם להאשים את עצמנו לשפוט לבקר ולהתייסר על "חלב שנשפך".
למה אנו צריכים לעבור את התהליך הזה?
את העבר לא ניתן לתקן אך מעכשיו והלאה עלינו להשתדל לעשות טוב לכולם. כפי שאנו מפנימים שאנשים התייחסו אלינו יפה ואנו לא ממש החזרנו להם יחס זהה. כדי שנהפוך את היחס לאחרים נשים את עצמנו במקומם ונדע מה יעשה להם טוב. אין רע בעולם, אלא דרכים שונות שבהן החיים מקדמים אותנו להבנה שמוכרחים לרקום קשרים טובים בין אדם לאדם. בכל פעם שממלאים אותנו אותם רגשות אשם על דברים שעשינו או לא עשינו מאטימות הלב, חוסר רגישות לזולת. אין על מה להצטער כאילו היה זה מישהו אחר ממש. בטוח שבעוד מספר שנים נצטער על מה שאנו עכשיו. זוהי דרכו של הטבע לפתח ולגדל אותנו בכל שלב ושלב.
לעשות מקסימום טוב באמצעות כל היוצרות כלפי כל אדם ואדם. להיות ולשאוף להיות כוח חיובי בכאן ועכשיו. זוהי הדרך לרפא מן השורש את רגשות האשם.
