בשנים האחרונות התמקדתי בעבודתי בילדים בגילאי גן עד בית הספר היסודי. מלבד גילוי סף השעמום ואיבוד העניין הכל כך נמוך שלהם ולצידו החיפוש המידי אחר הריגוש הבא,
זיהיתי באופן ברור מאוד שהילדים ממש זועקים לתשומת לב!
השקעתי חודשים רבים על מנת ללמד אותם דרך לבניית קשרים נכונים ביניהם. על פני כוח האגו ההרסני המושך ורומס כל אחד מאתנו לכיוון הפירוד ומותיר בנו ריקנות גדלה והולכת. השתדלתי להטמיע בהם את ההרגשה שבקשרים כאלה נוכל לתת כל אחד לחבריו וכל אחת לחברותיה את מקומם הנכון לבא לידי ביטוי והכרה. לתת ולקבל אהדה, ידידות, להרגיש חום ואהבה.
הילדים של היום מרגישים שהחיים שלהם חסרים משמעות ומטרה. קשה להם לדמיין עתיד טוב ומועיל והתסכול מוביל לכעס אובדן דרך ומכאן לאלימות פיזית ונפשית קשה.
הכל מסתכם בחינוך!
חזרה עקבית על חוקים חברתיים חדשים – כבוד הדדי, שיתוף פעולה, פרגון במקום ביקורת,
לצד משחקי חיבור המדגישים את היתרון האישי והקבוצתי בבניית קשרים חברתיים חיוביים, הובילה לבניית קבוצה מאוחדת.
זהו המתכון המהווה מזור לכל הקשרים המקולקלים. כך נולד לו שדה חדש משותף,
כוח ושכל קבוצתי חדש, המאפשר למצוא פתרון בכל המצבים והמחלוקות מתוך מרכז משותף.
נדרשת חשיבה שונה. ויתורים הדדיים על פני אותו רצון אגואיסטי לשלוט, "לדרוך" על אחרים כדי לקדם אינטרסים אישיים. אך את תחושת הביטחון, השמחה, הלב שנפתח, החום והסיפוק לא ניתן לקבל בשום מילוי חומרי אחר.
הכל מסתכם בחינוך! ולא בהכרח בחינוך הפורמלי.
נפשם של הילדים קוראת אלינו בשאלה כיצד להיות מרכיב חיובי בחברה, מהי הדרך לכך
ועלינו ללמד אותם להתמקד בעשייה עבור החברה, במקום להתמקד רק בעצמם. מתפקידנו להתוות את הדרך להפוך את הכוח השלילי הקיים בכל אחד מאתנו לכוח חיובי בהתאם לצרכי החברה.
