כל הפוסטים בתסכול

רצה הגורל בלית ברירה באחד הבקרים בשעה 6:30 היה עלי לבצע את אחת המשימות השנואות עלי ביותר. בכל צומת בחיי,

מרוב התרגשות והתלהבות הלב כמעט ברח מבית החזה. דופק מואץ לא יכולתי לנשום. זו ההרגשה שליוותה אותי עם הכניסה למסיבת

פתאום משום מקום אזעקה. אינסטינקט ראשוני חשבנו הנה שוב תקלה במערכת ההפעלה. שנייה עוברת מפנימים וואלה זה אזעקת אמת. כבדות

הרגשתי כל כך דחוי, הבטן התכווצה, המילים לא יצאו נדהמתי מהתגובה. כשהתיישבתי בספסל השמאלי ליד החלון, הכעס החל עולה עבר

בכל פעם שאני רואה את הפרצוף שלה אני מרגיש כעס שמתחיל לטפס מהבטן, עולה ללב עושה "שני מחזורים" מגיע לראש.

השעה הייתה בין ערביים, צפון הארץ כפר בלום בבריכה, חום כבד מנשוא קרוב ל 40 מעלות. החום הכבד לא הפריע

"היה פיגוע ליד הבסיס שלי, שני חיילים נהרגו, הקצינה שלי התקשרה" פתאום ראיתי את הפנים של דיה ביתי הקטנה משנים

איך אהבתי כילד לשבת על ברכי סבתי ולגמוע בשקיקה סיפורים על רומניה "ארץ האגדות". רומניה הצטיירה לי אז כילד אי

מישנאלצתי בעל כורחי לעזוב את הממלכה הקסומה. היה ברור לי ש Queeny עוברת איתי לבית אברהם אבינו. הנושק ליער מדהים,

"קניתי שמלה חדשה והתאמתי לה את הנעל השחורה עם העקב הגבוה, אני רוצה להיראות במיטבי. והעגלים מהחתונה של בת אל